שלום לכולם, אנחנו ערב שבת זכור. בשבת זאת אנחנו אומרים :"זכור את אשר עשה לך עמלק.. לא תשכח ". זאת מצווה שאינה רק פסיבית לזכור, אלא גם לעשות משהו מעשי אקטיבי – "לא לשכוח".
אנחנו נפגשים פה הבוקר, בי"א באדר , תאריך מאוד משמעותי בתולדותינו.
אנחנו מדברים על י"א באדר תר"ף, שהיה אז 01/03/1920. תיכף ארחיב עליו. אבל אנחנו מדברים גם על י"א באדר תש"ט, סיומו של מבצע עובדה במלחמת העצמאות, המבצע הצבאי האחרון, לא סיום מלחמת העצמאות כי הסיום הרשמי הוא עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה ביולי 1949.
אז אנחנו מציינים היום גם לפני 75 שנה בי"א באדר תש"ט את המעבר מההגנה לצה"ל של אז
בי"א באדר תשפ"ד , שזה היום, אנחנו זוכרים ומחזקים את חיילי צה"ל; את המשפחות השכולות; את משפחות בני הערובה; את משפחות המפונים מהצפון ומהדרום; את כל החברה הישראלית.
זוכרים את הנופלים; זוכרים את הנרצחים ומייחלים מקרב לב לשובם מהר ובשלום של בני הערובה.
י"א באדר תר"ף היה אירוע מכונן בתולדות הישוב. תחשבו - ב-1920 חיו בארץ ישראל מתל חי עד באר-שבע 80000 יהודים בלבד, 80000 יהודים בארץ ישראל. תחשבו במספרים של היום זה שתי שכונות בירושלים, שתי שכונות באשדוד, שתי שכונות בבאר-שבע . ה-80000 האלה ב-1920 עשו היסטוריה. אני לא ארחיב כאן על כל ההיסטוריה, אבל הפיגוע (אז קראו לו מאורע) שבו נפלו יוסף טרומפלדור וחמישה חבריו באותו יום ועוד שניים בפיגוע קודם, היה תוצאה של עימות עם מחבלים, בסכסוך גבול בין מי שישבו במנדט האנגלי בא"י והצרפתים בלבנון, ריב שמלווה אותנו עד היום.
אירוע זה במושגים של אז היה אירוע מכונן. הוא היה עד כדי כך מכונן שברל כצנלסון, שכינויו היה בארי, ועל שמו קיבוץ בארי, חיבר את התפילה "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו הנאהבים והנעימים.." שאנו אומרים עד היום בשינוי כמה משפטים לזכרם של הנופלים במערכות ישראל. במושגים של היום אנחנו שמונה חללים זה לא הפיגוע הכי קשה, אך ראו איזו תפילה חשובה חוברה לזכרם של חללי האירוע.
יותר מזה - ב-1949, שנה אחרי הקמת המדינה , הוקם הישוב שהפך לעיר - קריית שמונה על יד תל חי. מדינת ישראל בראשית דרכה לזכר שמונת החללים הללו הגיבורים הללו קוראת עיר מרכזית בגליל העליון.
האירוע ב- 1920 היה מכונן בשני היבטים : בהיבט ביטחון, ההגנה, אני עומד היום בראש ארגון המורשת שלה, הוקמה על רקע הפיגוע הזה. עד אז היו לנו שני ארגוני ביטחון, בר גיורא והשומר, שהיו ארגונים מקומיים על ההגנה בצפון. הבינו שהישוב העברי הקטן הזה צריך למצוא מסגרת יותר גדולה. למסגרת היותר גדולה קראו הגנה וזאב ז'בוטינסקי, אותו זאב ז'בוטינסקי שאנחנו מדברים עליו בנשימה אחת עם יוסף טרומפלדור, היה ראש סניף ההגנה בירושלים. תעברו בירושלים ברחוב שמעון בן שטח ותראו את השלט לזכרו של זאב ז'בוטינסקי ראש סניף ההגנה, לאמור אירוע מכונן בהיבט הביטחון.
הוא היה אירוע מכונן גם מהיבט ההתיישבות . הישוב הבין שתל חי זה לא רק מקום של פיגוע, תל חי זה ישוב ובעקבותיו גיבשו גם את תפיסת ההתיישבות הזאת אשר לימים אמרנו "קו המחרשה הוא גם קו הגבול". אנחנו מזכירים פה את המובאות מתוך שירים, אז ב-1938 כתב נתן אלתרמן את "זמר הפלוגות" ובין היתר אנחנו אומרים שם :"כי לא נשוב אחור , ודרך אין אחרת, אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו".
זה י"א באדר של 1920 . אמרתי י"א באדר תש"ט הוא המעבר מההגנה לצה"ל.
המלחמה הזאת מלחמת העצמאות, הייתה הארוכה ביותר בתולדותינו, עם מספר החללים הגדול ביותר. אנחנו כמובן כל הזמן מדברים על המלחמה של ימינו. כבר בעבר היו לנו חללים וידענו גם להתגבר. במלחמה ההיא עם כל המשמעויות שלה הצלחנו לנצח את ארבעת הצבאות מסביבנו. לצערנו לא הצלחנו מול הצבא הירדני. נצחנו הודות לזה שהועמדו לצה"ל 12 חטיבות שאתם מכירים אותם עד היום גולני, גבעתי, אלכסנדרוני, קרייתי, לא נחזור על שמות כולם. 12 והיחידות של אצ"ל ולח"י הם היו התשתית. היינו ביחסי כוחות שונים כמובן מול האויב אבל הצלחנו במלחמה הזאת.
ואני מגיע לי"א באדר של היום. הוא מתחבר לכל ההיסטוריה הזאת. במוצאי יום כיפור תש"ז, שזה אוקטובר 1946 , שנה מאוד קשה בתולדותינו, שנה של אחרי תום מלחמת העולם, שנה שבאים אלינו שורדי השואה אנחנו צריכים להתגבר על הבריטים המנוולים שחוסמים את עלייתם של השורדים הללו.
לכל אחד יש גם הסיפור האישי. ארבע אחיות של אבי, שניצלו מהשואה בליטא ועוד קרובי משפחה שנספו שם, עלו באונייה "המעפיל האלמוני", הגיעו לארץ וגורשו לקפריסין לשנה וחצי. תחשבו מה זה אומר - בסוף אנחנו מדברים על הבריטים בספר לבן אבל זה אנשים. במוצאי יום כיפור תש"ז עלו על הקרקע בלילה אחד אחת עשרה נקודות , ביניהם קיבוץ בארי , שהיה קיבוץ חדש שהוקם לזכרו של ברל כצנלסון. לידו קיבוץ נירים ומושב תקומה, שלושה מתוך 11 ישובים שמראים לנו שההיסטוריה רלוונטית עד היום.
זו תרומה מההגנה לצה"ל ומההגנה למדינת ישראל של היום. המציאות של היום היא מציאות שמחייבת את כולנו להתאחד . זה לא משפט מהפה ולחוץ. השבוע בארגון ההגנה מציינים את משה סנה שיזם ב-1945 את תנועת המרי העברי, איחוד של ההגנה האצל והלחי, האיחוד הזה לצערנו הרב
ארך רק 9 חודשים, אבל עצם המנהיגות שחושבת שניתן לאחד בהחלט ראויה לציון.
במקום הזה, בבית הגדודים, שמסמל את הקשר שבין העבר וההווה ובשיתוף עם ההסתדרות הציונית ותנועת ביתר, אני שמח שארגון ההגנה מציין פה גם את יום ההגנה לתפארת מדינת ישראל והחברה הישראלית ובתקווה לכל הברכות והאיחולים שאמרנו. יישר כוח!!