אושיות הארגון

פרישת 'ארגון ב' מ"ההגנה" החריפה את הצורך בקביעת עקרונות הארגון וערכיו. שאול אביגור [מאירוב], חבר מרכז ה"הגנה", החל בעיבוד החוקה עוד ב-1934 והתהליך נמשך עד לאישור ה'אושיות' ב-1941. במהלך שנים אלה נוספו לשורות ה"הגנה" רבבות חברים, ארגונה התפתח וכלל את המפקדה הארצית והמטכ"ל. ארועי 'המרד הערבי' (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) העשירו את נסיונה הצבאי.

לניסוח 'אשיות ההגנה' היו שותפים שאול מאירוב וישראל גלילי, חבר המפקדה הארצית, שנועצו במנהיגים ואנשי רוח.

להלן הנוסח המלא:

ארגון ההגנה בארץ-ישראל (בקיצור "אר").

א. האר. מהווה את הכוח הצבאי של העם היהודי הבונה את עצמאותו המדינית בארץ-ישראל.

ב. האר. נתון למרותה של ההסתדרות הציונית העולמית בשיתוף כנסת-ישראל בארץ-ישראל, עומד לרשותן וסר לפקודתן.

ג. אלה תפקידי האר.:

1. הגנה על הישוב העברי בארץ-ישראל בפני כל מתנקש בנפשו, ברכושו ובכבודו.

2. הגנה על מפעל הגשמת הציונות ועל הזכויות המדיניות של העם היהודי בארץ-ישראל.

3. הגנה על ארץ-ישראל מפני כל פעולה אויבת מבחוץ - בהתאם לאפשרויות ולמסיבות המדיניות.

ד. האר. הוא היחיד המוסמך ורשאי לפעול בכל ענייני ההגנה בארץ-ישראל.

ה. האר. מהווה חטיבה ארצית אחידה ומתנהל על ידי פקוד צבאי אחיד, מרוכז ומודרג ולו המרות היחידה על חבריו במסגרת תפקידיו.

ו. האר. משרת את כלל האומה, את כלל הישוב ואת כלל התנועה הציונית; דגלו של האר. הוא הדגל הלאומי (תכלת לבן), ההמנון הלאומי ("התקוה") הוא המנונו של האר.

ז. האר. פתוח לפני כל יהודי (או יהודיה) הנכון והמוכשר למלא את חובת ההגנה הלאומית. החברות באר. בהיותה חובה וזכות כאחד של כל איש ואשה בישראל, מבוססת בפועל על כניסה אישית של היחיד מתוך התנדבות והכרה חופשית.

ח. החברות באר. קשורה במשמעת צבאית מוחלטת ובנכונות לציית לכל פקודה מוסמכת. המשמעת באר. מושתתת על הכרתו הפנימית של החבר ועל משטר של יחסי-רעות, חופש הבעה ושויון האדם.

ט. האר. חפשי מחוק שלטון בלתי יהודי. קיומו, החזקת נשקו ופעולותיו מותנים בחשאיות קפדנית. העובר על עיקר זה עלול להתחייב בנפשו.

י. האר. מחנך את חבריו לנאמנות לעם ולארץ, לאהבת החרות, לקוממיות עברית, לעוז רוח, לעמידה בפני סבל ונגישות, לנכונות של הקרבה, להוקרת חיי אדם, ליושר אופי, לפשטות ההווי, לתרבות אנושית ויהודית.

סיפורו של סמל

החרב וענף הזית השלובים זה בזה צוירו לראשונה על ידי משה בר תקוה (מונדק פסטרנק) בעת שהיה מפקד קורס המ"מים של ה"הגנה", בשנת 1941, על קיר בחדר מפקדת הקורס.

בסיום הקורס הוחלט להפכו לסמל של כלל בוגרי הקורס וברבות השנים היה לסמלה של ה"הגנה".

לראשונה הוענקה סיכת המ"מ לבוגרי שני קורסי המ"מים של ה"הגנה" (1941, 1942), במסדר שנערך בגימנסיה הרצליה, בנוכחות הרמטכ"ל של ה"הגנה", יעקב דורי, והרמ"א (ראש המפקדה הארצית) משה סנה.

שימוש נוסף בסמל החרב וענף הזית נעשה כמה שנים אחר-כך, כשעבר המטכ"ל ל"בית האדום" בתל-אביב. על תעודת הזהות של מי שהורשו להיכנס לתחום "הבית האדום" הוטבעה חותמת באמצעות סיכת מ"מ וכרית דיו.

אותה סיכת מ"מ מוענקת עד היום למסיימי קורס הקצינים של צה"ל.

החרב וענף הזית של ה"הגנה" מופיעים ברבים מסמלי צה"ל; בסמלי החילות והפיקודים, בסמלי הדרגות ובעיטורי ההצטיינות.