יגור

קיבוץ יגור, במפרץ חיפה, שימש בסיס מרכזי בפעילות ה"הגנה" ומיפקדה של הפלמ"ח בשנות ה-30 וה-40. נערכו בו קורסים רבים, והוא שימש מחסן נשק מרכזי ומקלט למעפילים.

הקיבוץ, השוכן לרגלי הכרמל, נוסד ב-1922 בידי קבוצה של תשעה אנשי "גדוד העבודה". שמו נגזר משם הכפר הערבי הסמוך, יאג'ור. ב-1933 התאחד הקיבוץ עם קבוצת עולים מפולין, שהתיישבו בקרבת מקום, והפך לקיבוץ הגדול בארץ.

יגור היווה מוקד לפעילות הארצית של ה"הגנה" והפלמ"ח. בבסיס ההדרכה בקיבוץ נערכו קורסי חבלה, קורסי מדריכים וקורס במכונאות ימית - מקצוע חיוני באוניות המעפילים. פלוגות של הפלמ"ח ישבו במקום דרך קבע.

החל מאמצע שנות ה-30 הוקמו ביגור סליקים תת-קרקעיים, ששימשו לאיחסון נשק ותחמושת. הוקם שם מחסן נשק תת-קרקעי גדול ועוד כ-30 סליקים קטנים יותר - לרוב חבית או צינור בקוטר גדול, שהוטמנו בקרקע, ובתוכם הנשק. הסליקים היו נוחים לגישה, כדי שניתן יהיה לקבל את הנשק, לטפל בו ולארגנו למשלוח במהירות רבה. בסליקים הגדולים נבנו מתקני איוורור, כדי לאפשר עבודה בתוכם.

בין צנחני ארץ-ישראל שצנחו באירופה הכבושה במלחמת העולם השנייה, היה חבר הקיבוץ - לובה גוקובסקי, שצנח ברומניה באוקטובר 1943. הוא נתפס, ומאוחר יותר שוחרר ושב ארצה.

מיגור יצאו הכוחות שהשתתפו בפעולות נגד הבריטים והערבים - כמו הפריצה למחנה המעצר בעתלית וליל הגשרים. בלילה שבין ה-9 ל-10 באוקטובר 1945 הובאו ליגור 208 מעפילים, שהוצאו מכלא עתלית בפעולה נועזת. תחילה הוברחו המעפילים לקיבוץ בית-אורן, שם הועלו על משאיות כדי לפזרם ביישובי הסביבה. הבריטים פתחו במרדף אחר המשאיות, ואז ננקטה פעולת הטעיה מחוכמת: המעפילים הורדו מהמשאיות בחסות החשכה, אולם אלו המשיכו לנסוע - והבריטים המשיכו לרדוף אחריהן, בחושבם כי המעפילים נמצאים עליהן. בבוקר הגיעו המעפילים ליגור, שם התברר להם כי חיילים בריטים מקיפים את הקיבוץ. מטה ה"הגנה" בחיפה הזעיק למקום אלפי אנשים, שיצרו חגורה סביב החיילים. הבריטים, שחששו משפיכות דמים, נסוגו מהמקום.

יגור היה אחד היישובים העיקריים, שנגדם כוון המבצע הבריטי ב"שבת השחורה" - 29 ביוני 1946. מטרת המבצע, שנערך במקביל ב-27 ישובים ברחבי הארץ, היתה החרמת נשק בלתי חוקי ומעצר מפקדים וחברים ב"הגנה" ובפלמ"ח, בניסיון למוטט את האירגון הצבאי של היישוב. הוא בא כגמול על "ליל הגשרים" (17-16 ביוני) שבו פוצץ הפלמ"ח גשרים בכל רחבי הארץ, וניתק את ארץ-ישראל משכנותיה.

יום לפני המבצע, ב-28 ביוני, הופיע ביגור קצין משטרה בריטי ושוחח עם מוכתר המשק, נח יגורי. לפני לכתו סיפר, כי ייתכן שייערך בקיבוץ חיפוש. יגורי מיהר להעביר את הידיעה למטה ה"הגנה", ובמקביל כונסה אסיפה כללית של החברים. לפנות בוקר נחסמו שערי הקיבוץ בכלי רכב ובמכונות חקלאיות.

בבוקר הקיפו את הקיבוץ מאות חיילים בריטים, מצוידים בטנקים ולהביורים. קצין בריטי מסר למזכיר ולמוכתר, כי הם מבקשים לערוך מסדר זיהוי בקרב הגברים, ואחריו יוסר המצור. הוא נענה בשלילה. החיילים החלו בפריצת שערי המשק באמצעות טנקים, וחברי הקיבוץ, שניסו לעמוד בדרכם, נהדפו אל חדר האוכל והתבצרו שם. המוכתר נעצר.

חדר האוכל כותר על-ידי חיילים, ופצצות גז מדמיע הושלכו לתוכו. כמה חברים וילדים התעלפו. החיילים פתחו את הדלת, והאנשים יצאו. הגברים הועלו למשאיות והועברו למכלאות שהוקמו בג'למי (כיום בית המעצר קישון) הנשים נכלאו במכלאה שהוקמה מחוץ למשק. רבים מהילדים, ניצולי שואה, החלו לבכות ולצרוח. בסך-הכל נעצרו 300 חברים, שהובאו בערב למחנה המעצר בעתלית.

במקביל לפשיטה על יגור, פשטו אלפי חיילים ושוטרים בריטים על 26 ישובים נוספים. כ-2,700 איש נעצרו ונלקחו למחנות מעצר. בשני קיבוצים - עין-חרוד ותל-יוסף - פתחו הבריטים באש, ושלושה אנשים נהרגו. גבולות הארץ נחסמו, אמצעי התקשורת נותקו ועל ירושלים ותל-אביב הוטל עוצר. בנייני הסוכנות היהודית בירושלים נתפסו, מספר מחברי ההנהלה - ביניהם משה שרת, יצחק גרינבוים, דב יוסף ודוד רמז, שהיו מזוהים עם הקו האקטיביסטי - נעצרו. חלק מהמבוקשים הצליחו להסתתר ולהשמיד מסמכים. מיפקדת ה"הגנה" החליטה כי ההתנגדות לבריטים תהיה סבילה בלבד, כדי לא לגרום לשפיכות דמים.

בעקבות השבת השחורה כמעט והתרוקן המשק ביגור מכוח העבודה הקבוע. התנועה הוגבלה גם ביום, והיה מחסור במים. 400 חברים מקיבוצים אחרים, פועלים ובני נוער מהערים הגיעו לסייע בקיום המשק.

החיפושים המדוקדקים שערכו הבריטים באדמת יגור, באמצעות מכונות כבדות וגלאי מתכות, ארכו שבוע וגרמו נזקים כבדים למבנים ולציוד. הסליקים נתגלו לאחר שהבריטים הבינו את שיטת פתחי האיוורור: הם חפרו בכל מקום שבו ביצבץ מן האדמה פתח של צינור. בסך הכל נחשפו 14 סליקים, בהם הסליק הגדול. הוחרמו 94 מרגמות, 325 רובים, כ-80 אקדחים, אלפי פצצות מרגמה ורימונים, 105 אלף כדורי רובה ועשרות תת-מקלעים ומקלעים. מזכיר הקיבוץ והמוכתר הושמו במעצר בכלא עכו. לאחר חודשיים שוחררו בערבות, והמשפט נגדם בוטל.

המעצרים הרבים ואובדן הנשק הרב בשבת השחורה הנחיתו מכה קשה על ה"הגנה", אולם לא שברו את כוחה. הבריטים הופתעו מאוד מהעוצמה שצבר היישוב היהודי ומהתיחכום בהחבאת הנשק בסליקים התת-קרקעיים. רוב עצורי השבת השחורה שוחררו כעבור מספר שבועות.

ערב עזיבת הבריטים את הארץ רכשו אנשי ה"הגנה" מהשלטונות, תמורת סכום קטן, את רוב הנשק שהוחרם ביגור. הנשק שימש את ה"הגנה" בקרבות מלחמת העצמאות.