פעילות ה"הגנה" בעולם

ה"הגנה" באירופה

במהלך מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1943 ובמיוחד לקראת סוף המלחמה, פעלה ה"הגנה" באירופה בעיקר באמצעות המוסד לעלייה ב' וארגון הבריחה.

חברי ה"הגנה" ביחידות הצבא הבריטי ומאוחר יותר בבריגדה (החטיבה היהודית הלוחמת - חי"ל), החלו מארגנים פעולות בתחומי עלייה, רכש, בריחה וארגון יהודים במחנות הפליטים.

פיקוד ה"הגנה" החליט על הקמת זרוע ה"הגנה" באירופה. באוקטובר 1945 מינה דוד בן גוריון את נחום קרמר - שדמי, שהיה מפקד מחוז ירושלים של ה"הגנה", למפקד ה"הגנה" באירופה.

ראש המפקדה הארצית, משה סנה, הגדיר את משימות זרוע ה"הגנה" באירופה: השלטת סמכות ה"הגנה" על היחידות היהודיות בצבא הבריטי, על ארגון הנקם ועל הארמיי ז'ואיף (A.J.) "הצבא היהודי" בצרפת שלחם בנאצים כארגון יהודי-ציוני; ארגון וסיוע להגנה עצמית קבועה בריכוזי היהודים; סיוע לעלייה ב', לבריחה ולרכש; הקמת תשתית ואימון אנשים לצרכי עלייה ג' (כלוחמים ל"הגנה" ולצה"ל).

מפקדת ה"הגנה" באירופה הקימה קשר עם מפקדת ה"הגנה" בחו"ל והטילה מרותה על פעולות הנקם. הוקמו מפקדות בעשר ארצות באירופה, נפתחו מחנות אימונים והחל אימון אנשים והכשרתם הוקמו בתי-ספר למפקדים. במהלך שנת 1947 הוסמכו כ-2,500 מפקדים; כ-10,000 איש נשבעו אמונים ואורגנו בכיתות ובמחלקות ו-23,000 איש טופלו על ידי זרועות הבריחה והעלייה.

לאחר החלטת האו"ם מה-29.11.1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, הינחה שדמי להיערך לאימון 25,000 מתנדבים, אשר יועברו ביחידות מאורגנות לארץ-ישראל.

נציגי התנועות הציוניות והממסד היהודי פעלו לצד מפקד ה"הגנה" באירופה.

מפקדת ה"הגנה" באירופה ריכזה את מגבית ה"הגנה" באירופה ואת רכישת הנשק וציוד האפסניה והעברתם בחשאי לארץ-ישראל.

תרומתה העיקרית של זרוע ה"הגנה" באירופה היתה בגיוסם ובאימונם של למעלה מ-25,000 מתנדבים, רובם מבין שארית הפליטה שנמנו עם הגח"ל (גיוס חו"ל) ומיעוטם אזרחי אירופה וארה"ב שהתנדבו במסגרת מח"ל (מתנדבי חו"ל) וביניהם בעלי נסיון קרבי, טכני וארגוני ממלחמת העולם השנייה. בהגיעם לארץ-ישראל הצטרפו לכוחות הלוחמים והעלו תרומה חשובה להצלחות ה"הגנה" וצה"ל בשדות הקרב.

ה"הגנה" בארצות ערב

ההנהגה המדינית ראתה ב"הגנה" כוח בשירות המפעל הציוני בארץ ובחוץ לארץ. לכן הפעילה ה"הגנה" שליחים בארצות ערב השונות לצורך ארגון הגנה עצמית בקהילות ולהכנתן לעליה ארצה בדרכים שונות, בלתי חוקיות.

שליחים אלה היו ברובם בני עדות המזרח וידיעתם את השפה הערבית ואת התרבות סייעה להם לפעול בארצות ערב.

ה"הגנה" הצליחה, באמצעות שליחיה, לארגן את צעירי הקהילות במצרים, עיראק, לוב וסוריה. נשלחו אנשים לארץ ישראל ועברו קורס מפקדי כיתות וקורסים אחרים. הקשר בין ה"הגנה" לשליחיה נשמר, בין השאר, באמצעות אלחוט, שהופעל בידי חברי "הגנה" בקהילה שהוכשרו לכך. ה"הגנה" הפעילה במסגרת הפלמ"ח מחלקה ערבית, לפעולות מיוחדות בעורף האויב.

יחידה מיוחדת של הפלמ"ח, "החוליה", פעלה מחורף 1943 עד קיץ 1945 בתאום עם המוסד לעלייה ב' להברחת עולים דרך גבול סוריה. הם קיבלו את העולים בשטח סוריה והעבירו אותם את הגבול. בין השנים 1946-1945 עלו מסוריה בדרך זו אלף ילדים ונערים. אחד משליחי ה"הגנה" בסוריה, עקיבא פיינשטיין, נתפס במאי 1946 וישב בכלא עד לחילופי השבויים אחרי מלחמת העצמאות. הוא לא גילה לסורים דבר על הפעילות של ה"הגנה".

המסתערבים החלו לפעול במסגרת הפלמ"ח. הם גויסו מהמחלקה הערבית ומקרב עולים מארצות ערב ובני עדות המזרח מהערים והמושבות. מלבד הכשרתם הצבאית הוכשרו לפעול בחזות ערבית לתקופות ארוכות בישובי הערבים בארץ ובמדינות ערב. המסתערבים הושתלו במקומות שונים ושימשו את המודיעין של ה"הגנה", הש"י, באמצעות מכשירי הקשר בהם צוידו. היחידה,שבמלחמת העצמאות כונתה "השחר", מנתה כארבעים איש. במהלך פעילותה איבדה היחידה שישה מאנשיה. היחידה המשיכה לפעול גם בצה"ל עד 1950.

ה"הגנה" בארצות הברית

בארצות הברית פעלה משלחת של ה"הגנה" בתקופה שבין מלחמת העולם השנייה למלחמת העצמאות. המשלחת עסקה ברכש ובגיוס מתנדבים.

בארצות הברית נרכשו ספינות שהעבירו כמחצית מהמעפילים לארץ. הספינות נרכשו בתרומות של ארגונים יהודים. הצוותים לאוניות גויסו בארצות הברית, רובם יהודים וחלקם אנשי ים מקצועיים לא יהודים.

פעילות הרכש בארצות הברית נעשתה בניגוד לחוק. ה"הגנה" נעזרה במוסדות יהודים שונים ורשת של סוכנים כדי לרכוש מעודפי המלחמה בכל היבשת. חלק מהציוד נקנה גם במקסיקו. בגלל האיסור האמריקאי על הספקת נשק למזרח התיכון, עוכבו משלוחי נשק וציוד ובעיקר מטוסים עד הקמת מדינת ישראל.

הציוד שנרכש בארצות הברית כלל מטוסים שונים: שלושה מטוסי הפצצה; חמישה מטוסי קרב; מטוסי תובלה ששמשו להובלת נשק ומטוסים מפורקים מאירופה.

משלוחים נוספים, שנשלחו לארץ במסווה של ציוד תעשיתי וחקלאי, כללו ציוד קשר , מכונות לייצור נשק, מקלעים למטוסים וקו יצור למטולי בזוקה.

בין ראשוני חיל האוויר היו בוגרי שני הקורסים לטיסה שהתקימו בניו יורק ב-1940 ביוזמת "החלוץ" וה"הגנה".

קורס נוסף נערך בקליפורניה בתחילת 1948, בשיתוף ה"הגנה". שלושה עשר הבוגרים הארץ-ישראלים של הקורס הצטרפו בארץ לחיל האויר.

גח"ל - גיוס חוץ לארץ

ארגון, אימון והעלאה של קרוב ל-20,000 מתגייסים, רובם מאירופה וחלקם מצפון אפריקה וגיוסם ל"הגנה" ולצה"ל ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה.

משלחת ה"הגנה" באירופה, שפעלה בתיאום עם המוסד לעלייה ב', ארגנה את האימונים במחנות פליטים. מגויסים לגח"ל אומנו גם במחנות המעצר בקפריסין, במסגרת 'שורות המגינים'.

לאחר פרוץ מלחמת העצמאות ריכזה המשלחת את המאמץ בהקמת שני בסיסים מרכזיים - בדרום צרפת ובדרום איטליה - ובארגון מחנות באזורים סמוכים לבסיסים.

עד סוף 1948 הגיע מספר מגויסי גח"ל לכ-20,000 והם היוו כחמישית מהמשרתים בצה"ל. בדרג הלוחם בכלל ובחטיבות בפרט, היה חלקם גבוה בהרבה. תרומה מקצועית מיוחדת היתה לגח"לאים ותיקי הצבאות, בעיקר מארצות מזרח אירופה.

מח"ל - מתנדבי חוץ לארץ

מתנדבים לוחמים שאירגנו ההגנה ואחר כך צה"ל לעזרת היישוב היהודי במלחמת העצמאות.

רובם היו יהודים אך היו ביניהם גם לא יהודים רבים. מספרם הכולל הגיע ליותר מ-5,000 מתנדבים.

אנשי המח"ל מילאו תפקידים ראשונים במעלה במלחמת העצמאות. רבה היתה תרומתם במגזרים חיוניים כמו חיל האוויר (טייסים, נווטים, צוותי קרקע) וחיל הים.

בחודש שלאחר הכרזת העצמאות היוו אנשי המח"ל כ-8% מכלל המגויסים, כשהם משרתים בחילות האוויר והים, בחטיבות הממוכנות שבע ושמונה, בחטיבת גבעתי ובחיל הרפואה.