בן-גוריון, דוד (1886-1973)

מכונן מדינת ישראל ומקים צה"ל. יליד פולין. עלה ב-1906 ומראשית פעילותו בארץ התבלט בפעילות ציבורית.

במלה"ע ה-1 ממארגני הגדוד העברי ה-39 בארצות הברית, בו שירת. לאחר המלחמה היה ממייסדי מפלגת אחדות העבודה ואחר-כך מפא"י, ונמנה עם מנהיגיהן הבולטים.

בשנים 1935-1921 היה מזכיר הסתדרות העובדים ובשנים 1948-1935 יו"ר הסוכנות היהודית. בשני תפקידיו אלו היה קשור לכוחות ההגנה ולהפעלתם במאבקי היישוב.

עמד בראש המאבק בספר הלבן ובשלהי 1945 הורה להפעיל כוח נגד הבריטים (תנועת המרי העברי).

בקונגרס הציוני הכ"ב, ב-1946, קיבל לידיו את "תיק הביטחון" ופעל להכנת ההגנה ללחימה בצבאות ערב ולהפיכתה לצבא סדיר. עמד בראש היישוב וכוחות ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות.

עם הקמת המדינה קיבל על עצמו את התפקיד הכפול של ראש ממשלה ושר ביטחון. בשני תפקידים אלה החזיק (עם הפסקה קצרה) 15 שנה. את המדינה ראה כבית ליהודי העולם, ובמיזוג גלויות, חינוך ופיתוח - מרכיבי ביטחון חיוניים, וטעם לקיום המדינה.

בדצמבר 1953 פרש מהחיים הפוליטיים והתיישב בשדה בוקר, בתקוה לשמש דוגמה, להתוות דרך לדור הצעיר ולהדגיש את חשיבות יישוב הנגב. בפברואר 1955 חזר לתפקיד שר הביטחון בממשלת משה שרת ובנובמבר אותה שנה נבחר שוב לראשות הממשלה.

כיהן עד יוני 1963.

בן-גוריון היה עקבי בגישתו הממלכתית ונאבק על קיום צבא אחד ומאוחד. פעל נגד גילויי פרישה מכל סוג שהוא.