שדות ים - קיסריה

בקיסריה פעלה מיפקדת הפלוגה הימית של הפלמ"ח (הפלי"ם) מתוכה צמח חיל-הים הישראלי. בסיסים נוספים של הפלי"ם היו בקיבוצים נווה-ים, מעברות וגבעת-השלושה.

פלוגה י' בפלמ"ח, הידועה גם בשמה פלי"ם, הוקמה על בסיס המחלקה הימית של הפלמ"ח. הפלוגה פעלה מאפריל 1945 במסגרת הגדוד הרביעי, גדוד המטה של הפלמ"ח, בו נכללו גם מחלקת הטיס, מחלקת המסתערבים והמחלקה הגרמנית, שנועדה לפעול באירופה הכבושה. הפלי"ם התקיים עד מרס 1948, החודש בו הוקם השירות הימי, שהיה לחיל-הים של צה"ל.

בפלוגה הימית היו 400 ימאים, בהם 80 בוגרי קורס חובלים וכ-70 בוגרי קורס מפקדי סירות. הפלוגה פעלה במספר תחומים:

א. העפלה - כולל קיום קשר אלחוט והכשרת מכונאים. (רבים ממפקדי אניות המעפילים היו אנשי פלי"ם).

ב. חבלה ימית - זו הופעלה בעיקר מול האוניות הבריטיות שעסקו בציד אניות מעפילים. החוליה פעלה בארץ וגם בנמלי יציאה באירופה.

ג. אימון צבאי למעפילים במחנות קפריסין - בפעולה זו הוכשרו מאוגוסט 46', במסגרת "שורות המגינים", אלפי מעפילים.

ד. הכשרה של יחידות נחיתה (מעין מארינס) - לצורך זה עברו אנשי הפלוגה גם אימוני חיל-רגלים.

במגמה לחדור לנמל חיפה ולהכין בו תשתית יהודית לקראת הפינוי הבריטי, החליטה ה"הגנה" להקים את פלוגת הנמל. בדצמבר 47', פחות מחודש מאז החלטת החלוקה הדרמטית באו"ם, החלה הפלוגה בפעילותה. מייסדיה היו יוצאי חוליית החבלה הימית ואנשי פלי"ם. בחודש מארס 48', צורף הפלי"ם, על זרועותיו, לשירות הימי שהוקם על-ידי המטכ"ל ב-17 במארס 48'. בפועל, רק כ-130 ימאים עברו לגוף החדש. כ-200 מהם בחרו להצטרף לגדוד האם, הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, ולהשתתף בקרבות על ירושלים. חלקם חזר לחיל-הים.

שלד הפיקוד הבכיר של חיל-הים החדש הורכב ממפקדי הפלי"ם, שהיתה יחידה צבאית מאומנת היטב ובעלת נסיון מבצעי רב.

יחידת החבלה של הפלי"ם פעלה עוד לפני 47', אך במלחמת העצמאות התעלתה על עצמה. בפיקודו של יוחאי בן-נון (לימים מפקד חיל-הים) הטביעה היחידה את האניה המצרית "אמיר פארוק" ופגעה בשולת מוקשים "אמירה פאוזיה". היחידה, בפיקוד יוחאי בן-נון, הפכה עם השנים ליחידת הקומנדו הימי, שייטת 13.

בקיבוץ שדות-ים שכנה, כאמור, מיפקדת הפלי"ם, ולא במקרה. שדות-ים היה הקיבוץ הימי הראשון שעלה על הקרקע, במגמה לשלב חקלאות עם עבודות בים. השאיפה הזו מגולמת גם בשמו: "שדות" לחקלאות ו"ים" - לדיג ופרנסות מים אחרות.

"קבוצת-הים" הראשונה של הנוער העובד, נוסדה ב-1936. היא כללה שתי קבוצות הכשרה, האחת מקיבוץ נען והשניה מעין-חרוד. הקבוצה עברה השתלמויות רבות בנושאי ים בטרם עלתה לקרקע באיזור העיר העתיקה קיסריה, ששימשה בימי הרומאים בירה ונמל ראשי של ארץ-ישראל. בתחילה, עוד בטרם עליה לקרקע, היו נסיונות להשתלבות חברים מהקבוצה, כבודדים, בעבודות ספנות על אניות בבעלות יהודית או כקבוצות, בעבודה בנמל חיפה. הנסיונות הללו לא הביאו סיפוק לצעירים שביקשו צורת חיים ייחודית. סיכם אחד מהם: "כל אותם ארועי חיים, שארעו לנו בשלוש השנים של עבודה בנמל ובספנות, ציוו עלינו את ההתיישבות. ראינו כי בלעדי כפרי דייגים וימאים, לא יקום לנו הים לנחלה. דרשנו את התיישבותנו ליד החוף ממש, מתוך הכרה, שעלינו לכבוש את ענפי העבודה השונים בים: את הדיג העמוק והחופי, את צורות ההובלה למיניה. עלינו לפתח את תעשיית הלוואי לעבודת הים; תעשיית שימורי דגים; מספנות לסירות וספינות וכד'. כן רואים אנו צורך, שלמשק זה יהיה שטח קרקע גדול, אשר יאפשר משק חקלאי מעורב."

וממשיך וכותב חברו: "קיסריה קסמה לנו מאד. רצינו להגשים בה את חלום ההתיישבות: אדמתה פוריה, קרובה מאוד לים ומאפשרת הקמת משק חקלאי-ימי גדול. מפרציה הרבים, ברוכי הדגים, יהוו מקור עבודה לא אכזב לדייגינו הרבים ומקום מעגן נוח לספינותינו. קירבתה לישובים העבריים בסביבה, תפתח לנו את הדרך להקמת נמל עברי חדש - נמל השומרון. ויש גם אפשרות לעבודת חופים: הובלת משאות על פני הים, כריית זיפזיף ואיסוף צדפים לתעשיה ולבניין. המשק יגדל. תקום בו תעשיית לווי לדיג וליורדי-ים גם יחד; מספנה, תעשיה לשימורי דגים ומטוויה לרשתות, יתפתח משק חקלאי וייסתעף, ייפתחו בו מקורות עבודה לעשרות ומאות חברים שיתווספו אלינו, אמרנו: נעפיל לקיסריה, גם אם נדונו לנו קשיים עצומים נעלה!"

ואכן ב-2 במאי 1940 עלו ראשוני הקבוצה לקיסריה, ללא רשותה של חברת פיק"א, בעלת הקרקעות. סביב העיר קיסריה התגוררו רק מעט משפחות ערביות, שהעולים לקרקע, כמעט לא הבחינו בהן מרוב התלהבות. רובן היו יוצאי בוסניה המוסלמית.

התלהבות זו, היא ששימשה להם חיסון מפני הקשיים העצומים שפגשו בדרך, בעיקר מצד חברת פיק"א והמוסדות המיישבים. שלוש פעמים הועתק מחנה המתיישבים מגבעה לגבעה, עד שנמצא המקום הסופי. וכך בהתמדה, בהתלהבות ובדבקות למטרה גדולה - הקבוצה מתרחבת. נוספים ענפים ומצטרפים אנשים ובפסח תש"א כבר מדווח מזכיר המשק על 140 חברים, ו-5 ילדים, החיים בישוב של "איכרים וימאים" בקיסריה.

המפורסמת בין חברי קיבוץ שדות-ים היא, כמובן, חנה סנש. היא עלתה מהונגריה ב-1939 והצטרפה לקיבוץ. סנש היתה חברת ה"הגנה" וכתבה שירים בסתר. ב-1943 התנדבה לצנוח בהונגריה הכבושה, כדי לקיים קשר עם היהודים. היא צנחה במרס 1944, נתפשה והוצאה להורג. ב-1950 הועלו עצמותיה ארצה ונקברו בהר הרצל.

הקשר בין הפלוגה הימית לקיבוץ התחיל בינואר 1943. היוזמה היתה של המוסד לעליה והפלמ"ח. בקיסריה נערך הקורס הימי הראשון. השתתפו בו 35 איש, והוא נמשך שלושה חודשים.

בחורף 1944 רוכזו כל מסיימי הקורסים הימיים בבסיס מיוחד במחנה קיבוץ שדות-ים בקריית-חיים. מכאן החלו אנשי פלי"ם להשתלב בעבודה בנמל חיפה. חברת "סולל בונה" נתנה את חסותה. היא אף קבעה סדרי עבודה, שאיפשרו אימונים לסירוגין.

כאמור, בוגרי הקורסים בשדות-ים הקימו וקיימו את הפלי"ם, בית הגידול של מייסדי חיל-הים.

הקורס הבסיסי אותו עברו כל אנשי הפלי"ם, היה קורס מפקדי סירות. הקורס נמשך שלושה חודשים. מגמתו היתה להכשיר ימאים לפעילות העפלה, ובעיקר - להורדת מעפילים חבלה, תובלה ימית, נחיתה ולחימה יבשתית. הקורס מומן בעיקר על-ידי המוסד לעליה ב'.