טירת צבי

טירת צבי היא קיבוץ דתי של הפועל המזרחי בעמק בית-שאן, כ-3 ק"מ מהעיר בית-שאן. הישוב הוקם ב-1937 בידי עולים חברי "הפועל המזרחי", במסגרת התיישבות "חומה ומגדל". הקיבוץ סבל מהתקפות ערביות במאורעות 1939-1936 ובמלחמת העצמאות התנהל במקום קרב כבד עם "צבא ההצלה" של קאוקג'י.

טירת צבי, על שם הרב צבי הירש קאלישר, ממבשרי הציונות במאה ה-19, היתה הקיבוץ הדתי הראשון בארץ. לאחר תחילת מבצע חומה ומגדל פנו ראשי ה"הגנה" אל "חבר הקבוצות הדתיות" בהצעה להשתתף בהקמת היישובים. הקיבוצים הדתיים נעתרו, אולם ביקשו כי ההתיישבות תהיה גושית - כלומר: תאפשר להקים באזור אחד מספר ישובים של אותה תנועה, כדי שניתן יהיה להקים מוסד חינוכי משותף ומפעלים בין-קיבוציים. בקשה נוספת היתה להתיישב באזורי הספר של הארץ, שבהם עדיין לא היתה התיישבות.

טירת צבי הוקמה ב-30 ביוני 1937 בלב איזור בדואי צחיח, מרוחקת מכל ישוב יהודי. העיר הקרובה היתה בית-שאן - עיר ערבית, שבה ישבו כ-5,000 איש. על פי דרישת ה"הגנה" ובהתחשב במצב הבטחון באזור, מנה הגוף המיישב 80 בחורים ו-5 בחורות, כולם נושאי נשק. הם יצאו במשאיות מקיבוץ בית אלפא, ועימם ציוד ומזון לכמה שבועות. כשהגיעו לשטח, מצאו חצר מוקפת חומה שבמרכזה חאן עזוב, עשוי חומר ולבנים, אותו כינו "הטירה".

עבודות ההכשרה ארכו מספר שעות, ובמהלכן נסתמו פרצות בחומה, הוצב זרקור על גג "הטירה" ונמתחו שתי גדרות תיל במרחק 50 מטר מהחומה, כנהוג בכל ישובי חומה ומגדל. נוטרים מהאיזור נשארו במקום לסייע בשמירה, ומרכז ה"הגנה" שלח רובים ורימונים, ולאחר זמן גם מקלע.

חברי הקיבוץ למדו ערבית, בסיוע מורה ששלחה הסוכנות, וכך יצרו קשר עם ערביי הסביבה, אירחו אותם בקיבוץ ופגשו אותם בשדות.

בתחילת ספטמבר 1937 הושבעו עשרה מחברי הקיבוץ כנוטרים, ובחצר הטירה הוקמה תחנה של משטרת היישובים העבריים.

ב-28 בפברואר 1938 חדרה כנופייה ערבית לחצר המשק, מתוך כוונה להרוס אותו ולרצוח את יושביו. היה זה ניסיון הפריצה הראשון ליישוב עברי במהלך המאורעות. הערבים פצעו את אחד השומרים ופגעו בזרקור שבחצר. בחסות החשכה פתחו בירי אל תוך אשנבי הירייה שבעמדות.

אחד ממפקדי ה"הגנה" במקום הצליח, תוך חירוף נפש, לגלגל לעבר התוקפים מספר רימונים, שגרמו לנפגעים רבים בקרבם. התוקפים שבו והסתערו על המחנה, אבל לאחר שעתיים של קרב החלו לסגת, נושאים עימם מספר הרוגים ופצועים.

להדיפת ההתקפה על טירת צבי היו תוצאות חשובות. עד סוף המאורעות לא היו עוד התקפות מאורגנות על ישובי עמק בית-שאן. השלטונות הבריטיים הביעו התפעלות רבה מעמידתה של טירת צבי וציינו את נוטרי הקיבוץ כמופת לנוטרים ולשוטרים בכל הארץ.

בשנים 1938-1937 עלו על הקרקע קיבוצים נוספים בעמק בית-שאן - מעוז חיים, נוה איתן, מסילות וכפר רופין. אולם המרחק ביניהם לבין טירת צבי היה לפחות 10 ק"מ, וחייב מעבר בתחומי בית-שאן.

בחודשים שלפני מלחמת העצמאות היתה טירת צבי מועדת להתקפה ערבית, בשל בידודה וקרבתה לגבול ירדן. חברי הקיבוץ ערכו אימונים בנשק, חפרו עמדות ותעלות מגן והגבירו את השמירה.

בתחילת פברואר 1948 התקבלה בטירת צבי התרעה ממטה ה"הגנה", שבה דווח על התקפה ערבית צפויה על המשק. החברים החלו בעבודות ביצורים קדחתניות, שנמשכו גם בשבת.

ב-12 בפברואר חצו כ-1,000 ערבים מ"צבא ההצלה" של קאוקג'י את הירדן בגשר אדם (דמיה) ועלו לעבר הכפר טובאס. מטרתו של קאוקג'י היתה: כיבוש טירת צבי, השתלטות על האיזור ותנועה מהירה אל חיפה, דרך עמק יזרעאל.

ההתקפה הערבית החלה ב-16 בפברואר עם אור ראשון, במכת אש מרובים, ממקלעים, ממרגמות וממכונות ירייה. הערבים ניסו לתקוף בגלים, אולם נבלמו פעם אחר פעם.

הקרב נמשך יומיים ובסופו השאירו התוקפים 56 הרוגים, וכן נעליים ונשק. למגינים היו הרוג אחד ושני פצועים.

למרות תבוסתו, פירסם קאוקג'י לאחר הקרב הודעה בעיתונות הערבית, שבה טען כי "טירת צבי הושמדה, לאחר ש-300 מגיניה נהרגו".