שירות הקשר

באפריל 1937 הוקמה מחלקת קשר ארצית במטה ההגנה. השירות פעל בשני אפיקים ראשיים: איתות ראייה ושאר אמצעי הקשר הליגאליים;קשר רדיו שכל כולו חשאי, ואימון האלחוטאים. במהרה נפתחו קורסים ללימוד מורס-רדיו ומעבדת השירות החלה בייצור משדרים שמוקמו ביישובים מרוחקים. קשר הרדיו, חרף חשאיותו, היה האמצעי האמין, המהיר והטוב ביותר. בסוף שנות ה-30 היו לשירות הקשר כ-40 תחנות רדיו במורס וכ-140 אלחוטאים פעילים - הישג מרשים שהושג תוך שנים ספורות. מלה"ע ה-2 הביאה לשיכלול ייצור משדרי הרדיו, הרחבת קורסי אלחוטאים ופריסת תחנות בארץ ובחו"ל, בין השאר באמצעות חיילים יהודיים בצבא הבריטי, שקיימו קשר רדיו לצרכי העפלה בין הארץ ותחנות במדינות ערב - עיראק, סוריה, לבנון ומצרים. אחרי המלחמה הוקם קשר בין-לאומי בין ארץ-ישראל לאיטליה לצרכי ההעפלה והבריחה (יולי 1945) - רשת גדעון. השירות סיפק את הציוד לקול ישראל, תחנת השידור של ההגנה והיה אחראי להפעלתה הטכנית.

בתחילת מלחמת העצמאות היו כ-3,500 איש ואשה מאומנים בנושאי הקשר השונים.

בשירות הקשר עצמו היו כ-300 איש. מתקציב של מאות לא"י ב-1937 הגיע השירות לתקציב של רבבות לא"י ערב מלחמת העצמאות; הופעלו כ-150 תחנות רדיו, מהן כ-100 ברשת היישובים הארצית (אבינועם), כ-20 ברשת הפלמ"ח (תמר) וכ-30 ברשת ההעפלה (גדעון). מאז 1936 יוצרו במעבדות השירות כ-500 משדרי רדיו. לצבא שבדרך הקים שירות הקשר מסגרות-קשר ברמה גדודית, חטיבתית ועל- עוצבתית.

שירות הקשר בהגנה הניח את היסודות לחיל הקשר בצה"ל, שאי-אפשר כלל לתארו ללא התשתית הענפה של השירות. שני מרכיבים ראשיים חברו יחדיו בשירות להצעידו להצלחה המקצועית לה זכה: מרכיב האלחוטאים והאתתים בהגנה שנתנו לו בסיס רחב ומוצק בקיום קשר אמין ורציף בכל רחבי הארץ, ויוצאי הצבא הבריטי שהעניקו לו ידע וניסיון של קשר צבאי סדיר.

ראשי שירות הקשר: שמחה אבן-זהר, ירחמיאל בלקין, יעקב ינאי.