הנוטרות

יחידות הנוטרים היו בעלי משימות מגוונות וביניהן: חיל עזר למשטרה הבריטית, משטרת הישובים העבריים שכללו: משמרות נעים - מ"נים, נוטרים בפלגות הלילה, נוטרים מסופחים לצבא הבריטי, נוטרי גדר הצפון, נוטרי הרכבת, נוטרי החוף, נוטרי מפעל המים, נוטרי מחנות המעצר, נוטרי שדות התעופה, נוטרים לתפקידים כלליים, נוטרים מיוחדים, נוטרי חברת החשמל, נוטרי חברת האשלג.

הנוטרים לא נחשבו לשוטרים רגילים ונקראו שוטרים מוספים. חלקם לא קיבל שכר אבל הורשה לשאת נשק, וחלק אחר נשא נשק רק במקרה הצורך. הנשק הוחזק במחסן נשק ליגאלי בישוב, וניתן היה להשתמש בו רק באישור המפקד הבריטי. הנשק הורכב ברובו מרובים אנגליים.

חלק מהנוטרים צוידו ברובי ציד ואקדחי רקטות. המשמרות הנעים צויידו ברובים ובמקלעים.

את משכורות הנוטרים מימנו הישובים או המוסדות שהעסיקו אותם כגון חברת החשמל או חברת האשלג. חלק מהציוד של הנוטרים היה במימון הסוכנות היהודית כגון הטנדרים של המשמרות הנעים.

המסגרת הגדולה של הנוטרות היתה משטרת הישובים העבריים (מי"ע) שמנתה כ-1,300 מגויסים ו-13,000 בשירות חלקי ופעלה משנת 1939 ועד קום המדינה.

מי"ע אחדה במסגרות גדודיות מרחביות את כל הנוטרים שפעלו בישובים היהודים.

הקצינים היו בריטים ובעלי הדרגות האחרות ברובם יהודים. אנשי מי"ע היו רשאים לפעול בנשק גם במרחבים שבין הישובים והם פעלו בשיטות שפותחו בפו"ש ובפלגות הלילה, ערכו סיורים רגליים וממונעים ביום ובלילה ומארבים. חלק ממי"ע היו המשמרות הנעים, כתה רכובה על גבי טנדר, שהתאפיינה ביכולת ניידות גבוהה. הגדודים, עם היותם בפיקוד בריטי, היו כפופים למפקדת ההגנה, שבמרחבה פעלו.

מספר הנוטרים נקבע על פי צורכי הבטחון כפי שקבעו הבריטים.

בד"כ רצו הבריטים לקצץ במספרם בעוד הסוכנות רצתה להגדילם.

למעשה היתה הנוטרות זרוע ליגאלית של ההגנה.

נוטרים הוכשרו בקורסים של ההגנה לרבות קורסי מ"מים ומא"זים והיו מהם שמלאו תפקידי פקוד והדרכה בכירים.

בחסות הנוטרות ובנשקה אומנו אלפי חברי הגנה, כמעט בגלוי, ובוצעו מבצעים שונים לרבות הובלת נשק והסתרתו.