נגבה

קיבוץ נגבה, מיישובי "חומה ומגדל", שימש במלחמת העצמאות נקודה אסטרטגית חשובה בקרבות על הנגב. המצרים ניסו לכבוש אותו מספר פעמים אך נכשלו, נוכח עמידת הגבורה של מגיניו.

נגבה נוסדה ביולי 1939 כאחד מיישובי חומה ומגדל, במקום חיוני ביותר מבחינה אסטרטגית: מצפון-מזרח לצומת הכביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין-חברון (שחצה את הנגב לרוחב) וכביש הנגב הפנימי (ג'וליס-נירעם). כשהוקמה, היתה נגבה היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל (ומכאן השם הסמלי - 'אל הנגב') מוקפת ישובים ערביים, שחלשו על הגבעות סביבה.

בתחילת שנות ה-40 הקימו הבריטים ליד נגבה את משטרת עיראק-סואידן, על שם הכפר הערבי הסמוך. המשטרה נבנתה כמצודה על גבעה שחלשה על נגבה ממרחק כ-1,700 מטר. היא כונתה "המפלצת", בגלל חומותיה המאיימות ושליטתה על המרחב שלמרגלותיה.

ב-12 במאי, ערב עזיבתם את הארץ, מסרו הבריטים את משטרת עיראק-סואידן ליחידת מתנדבים מצריים. כוח מחטיבת גבעתי, שהמרחב היה באחריותה, יצא לכבוש את המקום, אולם נתקל באש חזקה ונאלץ לסגת.

מיקומה האסטרטגי של נגבה, כחוליית קישור בין הנגב ומרכז הארץ, הפך אותה ליעד מרכזי של הצבא המצרי לאחר הפלישה, ב-15 במאי 1948. חברי הקיבוץ בהכוונת חטיבת גבעתי, נערכו לפלישה: סביב הקיבוץ הוקמו עמדות מוגבהות, מחוברות בתעלות קשר ומוקפות גדרות תיל; הוקמו בונקרים ופוזרו מוקשים. המצרים הציבו מרגמות בחצר משטרת עיראק-סואידן ותותחים בתחנת הנסיונות החקלאית, סמוך לנגבה. משלטים מצריים הוקמו ליד הכפרים סביב הקיבוץ.

בלילה שבין 17 ל-18 במאי 1948 פונו הילדים והבלתי לוחמים מהיישובים המבודדים באיזור - נגבה, ניצנים, גת, גלאון וכפר מנחם (מבצע "תינוק"). למחרת החלו המצרים להפציץ את נגבה מהאוויר, ומטוסים מצריים השליכו כרוזים (בעברית), ובהם קריאה לחברים להיכנע. בליל 19-18 במאי ניסה כוח מגדודים 3 ו-4 של חטיבת גבעתי לכבוש את משטרת עיראק-סואידן, אולם נכשל.

ב-21 במאי נערכה התקפה מצרית גדולה על נגבה שבה השתתפו טנקים ומטוסים. בהפצצה נהרג מפקד נגבה, יצחק דובנו ("יואב") מן המפקדים הוותיקים ב"הגנה".

ההתקפה נמשכה כמה ימים ברציפות. הטנקים המצרים פגעו במגדל המים של הקיבוץ, ששימש עמדת תצפית, וחלק ממבני הקיבוץ נהרס. בינתיים, הגיעו לנגבה כיתת מרגמות ושתי מחלקות מגדוד 53 של גבעתי. בסוף מאי היו בנגבה 140 מגינים, מהם 70 חברים ו-70 חיילי גבעתי.

ההתקפה המצרית השנייה על נגבה החלה ב-2 ביוני עם שחר. שלושה טורי שריון החלו לנוע לעבר הקיבוץ מכיוון משטרת עיראק-סואידן, בחיפוי הרעשה ארטילרית כבדה. מאחוריהם נעו חיילי החי"ר. מטוסים הפציצו גלים גלים מהאוויר. בונקר המטה של המגינים נפגע, ומהעמדות הגיעו קריאות לעזרה בלוחמים, בציוד רפואי ובייחוד בתחמושת, שהלכה ואזלה. לאיזור נשלחה יחידת הג'יפים ("חיות הנגב") שתפסה רכסים באיזור ופתחה באש לעבר הכוחות המצרים.

ב-7 בבוקר הגיעו הטנקים למרחק של כ-100 מטר מהגדר הדרומית של המשק. כוח החי"ר לא הצליח להתקדם בעקבותיהם, עקב מכת האש החזקה שניתכה עליו, וגרמה אבדות כבדות.

טנק החלוץ הצליח לפרוץ את גדרות הקיבוץ ועלה על אחת העמדות. צוות העמדה נפגע ונסוג, אבל הלוחם היחיד שלא נפגע הטיל על הטנק בקבוק מולוטוב. חייל של גבעתי רץ לעבר הטנק והשליך עליו בקבוק מולוטוב נוסף, ומטול פיאט, שהגיע מעמדה אחרת, ירה לעבר הטנק. הטנק לא נפגע, אך החל לנסוע לאחור. בעקבותיו החלה נסיגה כללית של הכוח המצרי, תוך אבדות כבדות ליחידות החי"ר.

בקרבות אותו יום נהרגו שמונה ממגיני הקיבוץ ו-11 נפצעו. למצרים היו כ-100 הרוגים ופצועים.

עם תום הקרבות, עד להפוגה הראשונה, תפסו המצרים את הצומת שבדרום-מערב נגבה (כיום צומת גבעתי) וחסמו את הדרך לנגב. כוחות צה"ל המשיכו בנסיונות לכבוש את המשלטים ליד הצומת ואת משטרת עיראק-סואידן. ההפוגה נוצלה לביצורים, ולחידוש העמדות ותעלות הקשר. במשך תקופה זו הגיעו לקיבוץ תגבורות של לוחמים ותחמושת.

עד ה-12 ביולי לא שבו המצרים לתקוף את נגבה במטרה לכובשה. הם הסתפקו בירי מרגמות ובהפצצות ממטוסים. רק ב-12 ביולי נערכה ההתקפה המצרית השלישית. הפעם ריכזו המצרים כוח גדול של שלושה גדודים ותקפו מכל הכיוונים, בעת ובעונה אחת. הם פתחו בהפגזה ארטילרית כבדה ובהפצצה אווירית, שנמשכו חמש שעות, ובעקבותיהן באה הסתערות רגלים בחיפוי טנקים. ההסתערות הראשונה נבלמה במרחק 150 מטר מהגדר.

בצהריים נסוגו המצרים להתארגנות וחידשו את ההפצצה וההפגזות. מצבם של המגינים היה קשה מאוד. קשר האלחוט נדם, ולא ניתן היה להזעיק תגבורת.

אחר-הצהריים חודשה ההסתערות מכיוון גבעה 113. המצרים חצו את שדות המוקשים, הגיעו לגדרות הקיבוץ והצליחו לפרוץ אותן. הם נתקלו במכת אש חזקה, נואשת, שירו לעברם המגינים מכל כלי הנשק שהיו ברשותם. גם פצועים שיכלו להמשיך ולהילחם נרתמו למאמץ. עמדת התצפית על מגדל המים, שאוישה על-ידי נערים מהקיבוץ, המשיכה לפעול תחת אש.

לפנות ערב החלו המצרים לסגת מהקיבוץ. היו להם כ-300 הרוגים ופצועים. למגינים היו 5 הרוגים ו-16 פצועים.

באותו לילה כבש גדוד 54 של גבעתי את גבעה 105, הסמוכה לנגבה. בקרב הצטיינה יחידת הג'יפים, שקיבלה אחר-כך את הכינוי "שועלי שמשון" והיתה ליחידת הפשיטה הממונעת של החטיבה. למחרת הגיעה לקיבוץ שיירה עם אמבולנסים ומים.

ב-16 ביולי נהרגו שלושה ממגיני נגבה, כשעלו על מוקשים שפוזרו בידי חברי הקיבוץ. ב-12 בספטמבר נקלע סיור של צה"ל לשדה מוקשים ליד נגבה. חברי הקיבוץ שיצאו לחלץ את החיילים עלו בעצמם על אחד המוקשים וחמישה נהרגו.

משטרת עיראק-סואידן הותקפה בידי חטיבות גבעתי, יפתח והנגב 7 פעמים בין מאי לנובמבר 1948 - ללא הצלחה. כל ניסיון להתקרב לחומות ולפוצצן נכשל, תוך אבידות כבדות. רק בהתקפה השמינית, ב-9 בנובמבר 1948, נכבשה המצודה על-ידי חטיבה 8 בהתקפת יום, תוך ריכוך ממושך בירי של תותחי שדה בכינון ישיר, בפיקודו של יצחק שדה. כך הוסר סופית האיום מעל נגבה.