מזרע

שנתיים חיפשו הבריטים את מיפקדת הפלמ"ח, עד שהצליחו לאתר אותה בשבת השחורה (29.6.46). במטע מרוחק בקיבוץ מזרע, אחד הקיבוצים הוותיקים בעמק יזרעאל. לאכזבתם, הצריף נמצא כמעט ריק.

הפלמ"ח (פלוגות מחץ) הוקם בראשית חורף 1941, כדי לתת מענה לצורך בכח מגויס דרך קבע, שיעמוד לרשות מוסדות הישוב. כזרז מיידי להקמת תשע הפלוגות הראשונות של הפלמ"ח, שימשה סכנת הפלישה של הצבא הגרמני מכיוון מצרים לארץ-ישראל. הבריטים סייעו בהקמת הפלמ"ח ובאימון אנשיו ממניעיהם הם.

ביולי 1941, רוכזו שתי הפלוגות הראשונות (א' ו-ב') לחודש אימונים בקיבוצים גינוסר ובית-אורן. שאר הפלוגות התאמנו רק 10 ימים, בגלל מחסור באמצעים.

בשל הקושי התקציבי פיתח הפלמ"ח מסגרות מגוונות לאימונים ולהשתלמויות של הלוחמים. אישיותו של יצחק שדה, ערבי ההווי, (הקומזיצים) מחנות העבודה בקיבוצים והמסעות להכרת הארץ, שימשו דבק מבצעי וחברתי לכח, שמנה כבר עם הקמתו למעלה מ-1,000 איש. מקום האימונים המרכזי היה קיבוץ משמר-העמק והחורשות סביבו.

בתום תקופת השיתוף עם הבריטים, בקיץ 1942, בוצעו שינויים במטה הפלמ"ח. ברור היה שהבולשת הבריטית תנסה לפגוע בהמשך קיומו של הפלמ"ח. לכן, כחלק מצעדי הזהירות, הועבר מטה הפלמ"ח מן הדירה המרווחת בחיפה לקיבוץ אלונים ולאחר זמן לא רב - לצריף גדול בקיבוץ מזרע.

הצריף, ששכן בלב מטע, נודע בכינויו "צריף מודדי הקרן-הקיימת". עובדיו נקראו "המודדים". יצחק שדה היה מפקד הפלמ"ח. כסגנו, מונה יגאל אלון. יצחק דובנו (יואב) איש קיבוץ נגבה, נתמנה לקצין ההדרכה הראשי. במקביל להעברת המטה למקום סתר, הועברו בנובמבר 1942 פלוגות הפלמ"ח לבסיסיהן הקבועים: 18 קיבוצים וקבוצות ומושב אחד.

מטה הפלמ"ח קיים בתוכו "משטר של התייעצויות". הפקודות נמסרו לפיקוד הזוטר ולטוראים בשרשרת הפיקוד, תוך הקפדה יתרה על מילויין. עם זאת, ככל שאיפשר המצב, קדמה להן הסברה מתאימה בכתב ובע"פ, למפקדים ולחברי השורה.

מטה הפלמ"ח עסק בשני תחומים מרכזיים: תכנון פעולות, אימונים ודאגה לחיי היום יום של לוחמי הפלמ"ח. מימיו הראשונים של הפלמ"ח עמדה בראש מזכירות המטה, שושנה (שוש) ספקטור. תפקידה היה להביא לידיעת המפקד את מצב החטיבה בכל יום - מספר הלוחמים, שמותיהם, מקצועותיהם והתמחויותיהם. לשם כך קיימה המזכירות כרטיסיה מרכזית, בה נרשמו פרטיו האישיים של כל חבר בפלמ"ח - בכתב סתרים.

שוש ספקטור, שבעלה צבי, היה גם הוא מראשוני הפלמ"ח ומטובי מפקדיו (היה מפקד סירת הכ"ג שנעלמה בדרכה לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי) - היתה אחראית על פעילות צריף המטה במזרע. הצריף שימש כמיפקדה בין השנים 1946-1944. מתוך הצריף, שפורק כבר באמצע שנות ה-50, מסיבה לא מובנת, ניהל הפלמ"ח את מבצעיו הבולטים ביותר בתקופת המרי העברי: עליה ב' על כל שלוחותיה ושלביה, עד הגעת המעפילים לארץ, ופיזורם; התקפות על מתקני רדאר ועל ספינות המשמר הבריטיות; חבלות באוניות הגירוש ובמתקני נמל וחוף ועוד.

מתוך הצריף ניהלו את הפריצה למחנה המעפילים בעתלית ואת פיזורם מבית אורן לקיבוצי הסביבה. מבצע "ליל הגשרים", במהלכו פוצצו 11 מתוך 12 הגשרים שחיברו את ארץ-ישראל עם שכנותיה - תוכנן והופעל, גם הוא, מתוך הצריף הקטן בקיבוץ מזרע.

מתוך הצריף במזרע, נוהלה התקיפה נגד כפר הפורעים סעסע, שנחשבה למבצע ארוך הטווח ביותר בתולדות ה"הגנה" והפלמ"ח.

פעולות רבות, ידועות ועלומות, יצאו מתוך מזרע, בלא ידיעת רוב חברי המשק. לא היתה זו הפעם הראשונה שחברי הקיבוץ היו שותפים לעשיה בטחונית ללא ידיעתם. לראשונה החלה במזרע פעילות בטחונית חסויה בתקופת המאורעות (1939-1936). בעמק היו אז מקרים של שוד ושריפת שדות. קו צינור הנפט העיראקי, שעבר ליד גדרות הקיבוץ, הפך גם הוא מטרה לחבלות. ישובים הותקפו לעתים קרובות. באחד הימים הגיע למזרע אברהם איכר, מפקד בכיר ב"הגנה" שעסק גם בנושאי ש"י (שירות הידיעות של הארגון). איכר אסף שניים מנאמני הביטחון ואמר: "אני יודע שיש לכם נשק - ולא מעט. אינני יודע איפה ובאיזו שיטה אתם מחביאים אותו, אבל - דעו לכם שהאנגלים מתעניינים ומחפשים, ויכולים להגיע גם אליכם. לכן, בואו ונמצא מקומות ושיטות להחביא אותו. כך, גם אם יבואו לחפש - לא ימצאו".

יצחק פיינמסר, אחד משני נאמני הביטחון העלה לראשונה את הרעיון לרכז את הנשק במקום אחד - במרכז החצר - ולא כפי שנהגו אז, לפזרו במקומות רבים ורחוקים ואף מחוץ לגדר המשק. סיפר לימים פיינמסר: "התאספנו כמה חברים וביניהם אהרון מינצר - האחראי על הנשק והסליקים. איתרנו והסכמנו על מקום מיועד וחיפשנו שיטה איך לבצע את העבודה בלי שהדבר יתגלה ל"אוכלוסיה האזרחית".

"התחלנו לחפור בור סופג במרכז החצר ואף יצקנו אותו בהמשך. נוצר חדרון בעל גג שטוח, שלבים מברזל, פתח מרובע לכניסת אדם מלמעלה ושני פיתחי איוורור עגולים מצינורות. כל אלה התאימו בדיוק לבור סופג כפי שבנו באותה תקופה. כעבור מספר שבועות התחלנו להקים מעל הבור בניין שישמש מכבסה ומקלחת. כל זה נבנה מעל הבור הסופג וכל פריט במקלחת ובמכבסה שימש שימוש כפול. האמבטיה, ששימשה את חולי הראומטיזם (הביאו מי בוץ מהכינרת במקום לשלוח חברים לשם) עמדה על גלגלים וניתן היה להזיז אותה מהקיר, רק אחרי שורה של פעולות רצופות. ביניהן היתה פעולה אחת שבוצעה מחוץ לבניין, מתוך התנור לחימום מים. התנור עמד בקצה המשטח לתליית הכביסה ואת הפעולה ניתן היה לבצע רק בעזרת מוט באורך של למעלה משני מטר, שעמד ליד התנור, כאילו בדרך מקרה.

במשטח הכביסה היתה מערכת כבלים. זו נעה על גלגלות המחוברות לצינורות - עמודים - ובהם חורים רבים ל'יופי'. שניים מהעמודים היו מעל החדר הסמוי - למטרות איוורור. החדר הסמוי, אגב, נשאר סמוי גם אחרי קום המדינה.