ג'וערה

ג'וערה, גבעה ברמות מנשה ליד קיבוץ עין-השופט, שימשה בסיס ראשי לכל סוגי הקורסים שקיימה ה"הגנה" מ-1938 - לרבות רוב קורסי הקצינים. אלה נערכו מדי שנה בין 1941 ל-1947. באפריל 1948 שימש המקום בסיס יציאה ליחידות הפלמ"ח, בדרכן להתקפות-נגד בעת הקרבות על משמר העמק.

ראשוני עין-השופט עלו לג'וערה ב-5 ביולי 1937, כיישוב חומה ומגדל. תאריך העלייה לקרקע לא היה מקרי: ב-7 ביולי עמדו להתפרסם מסקנות דו"ח ועדת פיל. היה צפוי שזו תמליץ על חלוקת א"י והיתה חשיבות להרחבת שטחי הארץ המיושבים ע"י יהודים. בשנה הראשונה הדפו המתיישבים בג'וערה התקפות ערביות קשות, וב-1939 הקימו את קיבוץ עין-השופט במקום מושבו כיום.

העובדה שהאיזור היה מבודד ורחוק מעיני הבריטים, הפכה אותו אידיאלי לאימוני שדה ולביצוע תרגילים. תחילה הוכנסה למקום מחלקה של פו"ש (פלוגות שדה) שמנתה כ-30 איש, ומייד אחר-כך החלו שם קורסים שונים של ה"הגנה". רשמית היה המקום בית הבראה בשם "גבעת נוח". הוא כלל בניין דו-קומתי, ששימש למגורי המדריכים, לחדר-אוכל ולחדרי עבודה ומנוחה. לצידו הוקמו אוהלים למגורי החניכים. מסביב היתה גדר שיחי צבר סבוכה, ובתוכה היתה מערה, ששימשה לעתים כסליק.

ב-1943 שופץ המקום ונבנו בו חדר-אוכל, חדר הרצאות, מקלחות ושירותים מחוץ לבניין.

בין 1941 ל-1947 (להוציא 1946) התקיימו בג'וערה שישה קורסים להכשרת קצינים (מפקדי מחלקות) שעיצבו את דוקטרינות הלחימה של צה"ל. קודם לכן נהגו לקיים את הקורס במושבה יבנאל, אולם המקום נתגלה על-ידי הבריטים. מפקד קורס הקצינים הראשון בג'וערה היה יהושע גלוברמן איש יגור. בקורסים הוסמכו כ-700 מפקדים.

קורס הקצינים כלל שלב מכין (שהתקיים בדרך-כלל בביתן אהרון ליד כפר ויתקין) ובו נערכו חזרות באימון הפרט והכיתה, שיעורי טופוגרפיה ונשק מסייע. השלב השני כלל אימון מעשי כמפקדי מחלקות עצמאיים ובמסגרת פלוגתית עם תשומת-לב מיוחדת לפעולות לילה. תוכנית האימונים כללה גם מספר מסעות ארוכים והסתיימה בתרגיל גדול, שבו השתתפו יחידות חי"ש ופלמ"ח מהאיזור.

קורס ראוי לציון מיוחד נערך ב-1944, בפיקודו של יוסף אבידר, לימים אלוף בצה"ל. הקורס כלל 135 חניכים, מחציתם מפקדי פלמ"ח והשאר אנשי חי"ש. האימונים כללו, לראשונה, תרגילים פלוגתיים במסגרת גדודית ותרגיל באש חיה. במסדר הסיום הוענקה לבוגרי הקורס סיכת מ"מ - חרב וענף זית שעוצבה על-ידי אחד המפקדים, משה (מונדק) בר-תקווה. הסיכה היתה לסמל ה"הגנה" וצה"ל, ומוענקת עד היום לבוגרי קורס קצינים. מבין חניכי ג'וערה יצאו שמונה רמטכ"לים של צה"ל, עשרות אלופים ומאות קצינים בכירים.

ב-1945 נערך קורס נוסף, בפיקודו של יגאל ידין - הקורס הראשון לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שעמד בסימן חידוש המאבק בבריטים. הקורס הופסק לחמישה ימים ב-9 באוקטובר 1945, בגלל השתתפות חניכיו בפעולה לשחרור מעפילים בעתלית.

ב-1940 נערך בג'וערה קורס המ"כים הארצי הראשון, בפיקודו של משה בר-תקווה. עד אז נערכו רק קורסי מ"כים מחוזיים. כל קורס נמשך כ-33 יום, תוך דגש על אימוני שדה, נשק וטופוגרפיה.

ב-1942 עברו לראשונה בנות לוחמות, שהתארגנו במסגרת גב"ל (גדוד בנות לוחמות) הכשרה מקצועית בג'וערה. הגדוד התארגן כתוצאה ממרד של חברות ה"הגנה", שלא היו מוכנות להסתפק בתפקידי עזר, ודרשו בתוקף לקחת חלק בתפקידים פעילים, לצד הגברים. בשני הקורסים הארציים לבנות, ב-1942 וב-1944, הוכשרו כ-120 מדריכות במקצועות הנשק הקל: רובה, אקדח, רימון ומקלע.

החל מ-1943 התקיימו בג'וערה גם קורסי מא"זים (מפקדי איזורים, שהוכשרו לפקד על איזור מסוים) קורסים של קציני קשר, קורסי רפואה וקורסי ארגון ומנהלה.

קורסים נוספים שנערכו בג'וערה היו קורסי חג"ם (חינוך גופני מורחב), שנועדו להכשיר בני-נוער לתפקידי הגנה באמצעות פיתוח מודעות וכושר. יוזם החג"ם היה ד"ר ארתור בירם, מייסד ומנהל בית-הספר הריאלי בחיפה. הקורס הראשון נערך ב-1940, בהשתתפות 25 חניכים.

באפריל 1948 יצאו מג'וערה יחידות הפלמ"ח שלחמו מול קאוקג'י בקרבות משמר העמק. המטה של כוח הפלמ"ח היה בג'וערה, ופיקד עליו יצחק שדה.