ביתן אהרון

המושב הקטן ביתן אהרון, השוכן 5 ק"מ מצפון לנתניה על כביש החוף, היה בסוף שנות ה-30 וה-40, ישוב נחבא בתוך גבעות כורכר, שאירח קורסים חשובים של ארגון ה"הגנה".

הקורס החשוב ביותר היה קורס המ"מים (מפקדי מחלקות) הרביעי, שנפתח בחודש דצמבר 1938. מאז קוימו במקום קורסי מ"מים נוספים. על הקורס הרביעי פיקד יוסף אבידר, מוותיקי ה"הגנה" ולימים אלוף בצה"ל. בקורס השתתפו 51 מפקדים שחלקם צברו נסיון קרבי במסגרת פלגות הלילה של וינגייט. ייחודו של הקורס היה בשני תחומים: לראשונה הועמד במרכז האימון נושא "היציאה מהגדר" (לחימה בעומק שטח האויב) ולראשונה תורגלו בקורס מסגרות כמו "מחלקה" ו"פלוגה".

מושב ביתן אהרון נוסד בשנת 1936. הוא קרוי על שמו של אהרון פריימן, ממנהיגי הציונות בקנדה, שעמד בראש המגבית לגאולת עמק-חפר בידי יהושע חנקין. חנקין רכש את האדמות עבור הקק"ל ב-1927, לאחר מאבק משפטי ארוך ותשלום פיצויים גבוהים לאריסים בדואים שישבו על אדמות העמק. שמו העברי של עמק חווארת נקבע כ"עמק חפר", על-שם עיר ישראלית קדומה שישבה, כנראה, במקום.

בתחילת שנת 1930, עם השלמת פעולות הרישום בספרי האחוזה, הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים וקבעו את משכנם בבית אבן גדול ונישא (עמראת טאיאן, בית הבק) שבנה במאה ה-19 לבנוני מן העדה המרונית ברכס הדרומי של העמק. עשרים צעירים אלה היו הגרעין המייסד של שני הישובים הראשונים בעמק: כפר ויתקין וביתן אהרון.

בבית הבק, שנקרא בשם "בית ראשונים", מוקמה בשנים שלפני קום המדינה תחנת נוטרים מטעם המשטרה הבריטית. בחסות תחנה זו, ששוטריה היו יהודים, התקיימו בה ובגבעות הכורכר סביב כמה קורסי מפקדים. אך לא רק זאת: בין הפרדסים, שבשנות ה-40 כבר הקיפו את ישובי עמק חפר, החל לפעול מכון תע"ש סודי של ה"הגנה", ושמו "מכון יוסף". מכון זה פעל בתוך מפעל שייצר פקטין מקליפות תפוזים. את המפעל מימנה ה"הגנה" ובעליו איפשרו לארגון, בתמורה, לקיים בו את המכון ע"ש יוסף ויתקין ולייצר את החומר הלבן הקרוי "טן". חומר זה היה חומר-נפץ, שהשתמשו בו למילוי רימוני יד ופגזים. רוב העובדים שבאו מהסביבה, לא העלו בדעתם למה משמש החומר שעסקו בייצורו.

קורס המפקדים החשוב ביותר שהתקיים בביתן אהרון היה, כאמור, קורס המ"מים הרביעי, שנפתח בסוף דצמבר 1938. הקורס הזה זכה לכינוי הליצני "קורס הפישרים", בגלל בעיות משמעת בלתי אופייניות שקרו במהלכו. באחת מהן, הביעו החניכים את אי שביעות רצונם ממיפקדת הקורס על-ידי השתנה קולקטיבית בעת מיסדר בוקר.

ב"ספר ההגנה" נקבע כי רמת ההדרכה הירודה בתחילת הקורס לא תאמה את רמתם הגבוהה של החניכים, ולכן הביעו מחאתם. בעקבות זאת, הובא לקורס, כמפקד בפועל, יהושע גלוברמן, אחד התאורטיקנים החשובים של ארגון ה"הגנה". כן הופיע בקורס לראשונה, רפאל (רודולף) לב, לב שהיה קצין בצבא האוסטרי ולחם במלחמת העולם הראשונה. ב-1934 הגיע ארצה והפך מפקד בכיר ב"הגנה".

בקורס "הפישרים", הופקו לראשונה הלקחים ממאורעות 1936-1938. במאורעות אלה, שכונו על-ידי הערבים בשם "המרד הגדול", הותקפו ישובים יהודיים ומתקני צבא ומשטרה בריטיים על-ידי כנופיות מאורגנות והמונים מוסתים. בתקופה זו היה שיתוף פעולה בין הישוב לבריטים, במסגרתו הקים הקצין הבריטי צ'ארלס אורד וינגייט את "פלגות הלילה" המפורסמות. הפלגות, שהורכבו ממפקדים בריטיים ולוחמים יהודים, בעיקר מבני עמק יזרעאל, יצאו בחסות הלילה לפגוע בכנופיות ובפורעים. כאן פותחה לראשונה תורת "היציאה מהגדר", שנוסתה בהצלחה לא מבוטלת שנתיים קודם לכן על-ידי יצחק שדה, בירושלים.

וינגייט, כקצין מקצועי ומקורי פיתח את השיטה לכדי תורה שלמה, שהפכה מקור השראה ל"הגנה" ואחר כך לצה"ל. על פיה, לא ממתינים לאויב מסביב או בתוך הישוב, אלא יוצאים לפגוש אותו באופן יזום בבסיסיו ובשטחי הערכותו.

במוקד הקורס האמור בביתן אהרון הועמדה, אם כן, שיטת הלחימה החדשה ובמרכזה: מארבים, סיורים, תפיסת עמדות ניידות, פיתוח יוזמה התקפית, חיפוש וזיהוי מקומיים, יצירת מגע עם האויב והשמדתו.

הקורס התנהל במתכונת ובמשטר צבאיים. לראשונה חולקו החניכים למחלקות, ולכל מחלקה - מפקד. הקורס נערך במסווה של קורס נוטרים, לכן החניכים לבשו מדי נוטרים ונשאו נשק צמוד. בתרגיל המסכם פעל כל הקורס, לראשונה, כפלוגה. אחד החניכים תיפקד כמפקדה.

ראוי לשוב ולציין את רפאל לב, דמות חדשה שעולה כאן לראשונה על במת ההדרכה של ה"הגנה": תחילה צורף לקורס כמשקיף, אחר כך היה למדריך. לב היה, כאמור, קצין (סרן) בצבא אוסטריה עד שנת 1927. הוא שרת כקצין חי"ר קרבי בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה, ואחריה. בסוף שנות ה-20, הצטרף ל"שוצבונד", המיליציה הסוציאליסטית האוסטרית, ושם עלה לדרגת רס"ן. הוא היה סגן מפקד האירגון. בגלל חלקו במרד נגד קנצלר אוסטריה, דולפוס, נכלא למספר שנים ועם שחרורו - עלה לארץ בתיווכו של אליהו גולומב. ייחודו היה בנסיונו הקרבי המעשי, ולכן נקלט בקלות יחסית על-ידי חניכי ה"הגנה", שבדרך כלל יצרו חיץ בינם לבין מדריכים ומרצים מסוגו של רפאל לב. עד מהרה החל לב לפקד על קורסי מ"מים, אחר כך התמנה לראש לשכת ההדרכה (לה"ד) של ה"הגנה", והשפיע באופן נמרץ על תורת הלחימה המתפתחת של הארגון.

רפאל לב שיכלל את השימוש בשולחן החול, וקבע כי לקראת ביצוע כל תרגיל בשטח יקוים תטל"ג (תרגיל טקטי ללא גייסות) על גבי שולחן החול. לב עסק, אמנם, בתיאור פעולות דרג הפיקוד הגבוה בקרב, אך הצליח לפשט את היסודות הטקטיים ואת המחשבה הצבאית שעמדו ביסוד ההרצאות. חניכים חשו כי הם מבינים את החומר, למרות שההרצאות ניתנו בגרמנית. מדריכים וחניכים כאחד בקורס המ"מים, ציינו, לימים, כי השילוב של ההרצאות והתרגילים הקנה להם חשיבה וראיה צבאית כוללת. וכך, כשם שבקורסים קודמים מוזכר יהושע גלוברמן, כאישיות הדומיננטית בהדרכה - עולה מאז קורס ה"פישרים" דמותו של רפאל לב, כמדריך ומורה בתורה הצבאית. אגב, קורס המ"מים הועבר במחציתו מביתן אהרון לג'וערה מטעמי בטיחות, והסתיים שם.

ב-1939 התקיים בביתן אהרון קורס ארצי למדריכים ראשיים לנשק, שנמשך חודשיים. מפקד הקורס היה אליהו כהן בן-חור. החניכים היו בעלי נסיון קודם בפיקוד ובהדרכה. בקורס נקבעה שיטה אחידה להדרכה בנשק (רובה, מקלע, כידון, אקדח, רימון-יד ורימון-רובה). רבים מהבוגרים הפכו למדריכים ראשיים במחוזות ובנפות ולמדריכים ארציים. קורס זה קבע את שיטת ההדרכה בנשק עד קום המדינה וגם לאחר מכן.

קורס המ"מים של שנת 1941, החל גם הוא בביתן אהרון והסתיים בג'וערה, בגלל אותן סיבות. על קורס זה חזר לפקד יהושע גלוברמן. בין המדריכים היו: יגאל ידין, מונדק פסטרנק (משה בר-תקווה), יצחק דובנו ("יואב", שנהרג בפקדו על נגבה במלחמת העצמאות) צבי הורביץ ורבים אחרים, שהיו למפקדים בכירים בצה"ל.

בשנות ה-40 קוימו בביתן אהרון גם קורסי גדנ"ע וחג"ם (חינוך גופני מורחב). כן התקיימו קורסים בספורט שימושי.