בית הספר הריאלי - חיפה

בית הספר הריאלי העברי בחיפה, שנוסד ב-1914, השתלב מאז הקמת ארגון ה"הגנה" ועד מלחמת העצמאות בפעילות הבטחונית החשאית בחיפה. בבית הספר הונחו היסודות לחינוך הגופני המורחב - החג"ם, ששימש הכנה לגיוס התלמידים לגדודי הנוער של ה"הגנה".

בית הספר נוסד בחסות ההסתדרות הציונות לאחר סיום מלחמת השפות בטכניון. מייסדו ומנהלו הראשון היה ד"ר ארתור בירם, מחנך שעלה מברלין. בתחילה שכן בית הספר בעיר התחתית. ב-1919, עבר למשכנו הקבוע בשכונת הדר, בחצר הטכניון הישן. היו בו 60 תלמידים ושלושה מורים.

ב"פרוגרמה" ('מגילת היסוד') שלו נכתב: "שאיפה אחת ומטרה אחת לנו: להקים דור של עוזרים חדשים לגאולת ארצנו ולשחרור עמנו. לשם זה אנו רוצים לטעת בלבבות נערינו, מקטן ועד גדול, את הרגש החי של תחיית עמנו העתידה".

במחצית השנייה של 1919 נוסד בחיפה "ועד ההגנה", להגנת יהודי העיר. בראשו עמד ד"ר ארתור בירם. באפריל 1920, בעת מאורעות הדמים בירושלים, הפעיל הוועד כ-30 איש להגנת התושבים. עם ייסוד ה"הגנה" התפזר הוועד, ובירם התמנה למפקד הראשון של הארגון בחיפה. זאת, במקביל לעבודתו כמנהל בית הספר הריאלי.

ב-1930, בעקבות מאורעות 1929, הוכנס למערכת הלימודים של בית הספר המקצוע "ספורט שימושי" לבנים, שכלל תרגילי סדר, אימונים באגרוף וקליעה למטרה ברובה אוויר. זאת, מתוך תפיסתו של בירם, שעל הנוער לדעת להגן על עצמו, ושחינוך טרום-צבאי אינו צריך להיות רק נחלתם של בני-נוער חברי ה"הגנה". שיעורי הספורט השימושי היו מועברים מדי בוקר, במשך חצי שעה לפני תחילת הלימודים.

ב-1936 הורחבו השיעורים גם לבנות. בקיץ היו תלמידי הריאלי יוצאים לבית הספר החקלאי בפרדס חנה ומשלבים עבודה בחקלאות עם אימוני שדה בשעות היום והלילה. תלמידים רבים התגייסו לעבודות שמירה ונשלחו על ידי מיפקדת ה"הגנה" בחיפה לעמדות בכל רחבי העיר.

כשהחלה ה"הגנה" לגייס את תלמידי בית הספר לשורותיה, ביקש בירם לאזן בין הלימודים בבית הספר לשירות הביטחוני. הוא נועץ בבוגרי בית הספר, שתפסו עמדות פיקוד ב"הגנה" בחיפה, וסיכם עימם על תוכנית הכשרה קדם-צבאית שתיקרא "חינוך גופני מורחב" (חג"ם) ותהיה שלב מוקדם לחברות ב"הגנה". ה"הגנה" קיבלה על עצמה את הדרכת התלמידים.

קורס המ"כים הראשון של החג"ם בבית הספר הריאלי התקיים בפסח 1938 בשכונות אחוזה וקריית חיים. השתתפו בו תלמידי י"א-י"ב חברי ה"הגנה". על הקורס פיקד משה פלוטקין, והדריכו בו חיים לסקוב, מרדכי מקלף וגרשון אבנר. תוכנית החג"ם חלה על תלמידים בגילאי 18-13 וכללה תרגילי סדר, אימוני שדה, לימוד טופוגרפיה וקליעה למטרה. האימונים נערכו אחת לשבוע, בשעה 7 בבוקר, והונהגה בהם תלבושת אחידה - בגדי חאקי. אחת לחודש נערך "יום שדה".

תלמידים מכיתה ח' ומעלה, שהומלצו על-ידי הבוגרים, גוייסו ל"הגנה". מקרב תלמידים אלה הוקמו "הפלוגה הריאלית" ו"פלוגת הקשר", שביצעו משימות שמירה בעמדות ה"הגנה" בחיפה. תלמידי י'-י"ב חויבו להשתתף באימוני הפלוגות. תלמידים שהתגייסו ל"הגנה", ולא נכללו בשתי הפלוגות, שירתו במגן דוד אדום וביחידות אחרות של ה"הגנה".

בית הספר הריאלי היה היחיד שהנהיג את החג"ם כחובה, ועורר ביקורת בקרב חוגים רחבים ביישוב. תלמידי בית הספר כונו "החיילים הפרוסים של בירם". אנשי ציבור ומחנכים הסתייגו מ"המיליטריזציה של הנוער". בירם, מצידו, ניסה לשכנע את האחראים על החינוך ביישוב בחשיבות החינוך הטרום-צבאי לא רק לתלמידי תיכון, אלא לכלל בני-הנוער בארץ. הוא אף הציע להסתייע לשם כך בארגוני הספורט ובתנועות הנוער.

ב-8 ביוני 1939, לנוכח השינוי לרעה במדיניות הבריטית כלפי היישוב, החליטה מחלקת החינוך של הוועד הלאומי לאמץ את רעיון החג"ם בכל בתי הספר התיכוניים בארץ. מטרת החג"ם הוגדרה כ"הכשרת הנוער לתפקידי ביטחון באמצעות פיתוח מודעותו וכושרו". בהנחיות לבתי הספר הודגש, כי התוכנית אינה באה במקום שיעורי ההתעמלות, אלא בנוסף להם.

במחלקת החינוך של הוועד הלאומי הוקמה ועדה להנהלת החג"ם. ישבו בה נציגים של פיקוד ה"הגנה", מחלקת החינוך והסיעות העיקריות ביישוב. בראש הוועדה עמד ד"ר בירם.

במקביל לפעילותו בחג"ם, יזם בירם את הקמתה של פנימייה צבאית להכשרת מפקדים עבור ה"הגנה." הוא מצא שותפים ליוזמה בקרב צמרת ה"הגנה" בחיפה ומפקדיה, יעקב דורי ומשה פלוטקין. אלה תיכננו עימו את הקמת המכון ואת תכניו. תוכנית הלימודים שילבה הכשרה צבאית מקצועית עם לימודים תיכוניים עיוניים. לילידי הארץ תוכנן מסלול לימודים דו-שנתי, ולנערים עולים - מסלול תלת-שנתי.

הבריטים עקבו מקרוב אחר התוכניות להקמת המכון, ובירם נחקר על מטרות המוסד. למרות זאת הונחה בדצמבר 1938 אבן הפינה ל"מכון להכשרת מדריכים לחינוך גופני על-שם בירם" בשכונת אחוזה, שהיתה אז ריקה מבתים. המכון השתרע על שטח של 70 דונם, שנרכשו כבר ב-1933. ב-1940 החרים הצבא הבריטי את הבניין ואת השטח סביבו והפך את המקום ל"מרכז חינוך של כוחות הוד מלכותה במזרח התיכון".

בשנת 1941 פרסמה מיפקדת ה"הגנה" את "פקודת הגדנ"ע", והונהג תפקיד של "קצין נוער ארצי" - האחראי לפעולות הגדנ"ע והחג"ם מטעם לשכת הנוער, שהוקמה במיפקדה הארצית של ה"הגנה". בנוסף, מונה לחג"ם מרכז ארצי.

מקצועות החג"ם היו בעיקרם צופיים: ת"ס, סיירות, ספורט שימושי (ס"ש) וספורט מגן (קרבות פנים אל פנים, אגרוף ושדאות). השיעורים התקיימו בבתי-הספר או בימי אימון, בשדה. מקצועות כמו נשק, איתות וקשר נלמדו במסגרת הגדנ"ע.

קורס מדריכים ארצי ראשון לחג"ם נערך ב-1940 בג'וערה, בהשתתפות 25 חניכים. בעקבותיו נערכו קורסים רבים, חלקם משותפים לחג"ם ולגדנ"ע, בפיקוח לשכת ההדרכה שליד מטכ"ל ה"הגנה".

במלחמת העצמאות הפך בניין בית הספר הריאלי בשכונת הדר למבנה אימונים. לפני המבצע לשחרור חיפה נוסו במקום כלי הנשק של הלוחמים. תלמידי כיתות י"א-י"ב של בית הספר הריאלי מפלוגת הגדנ"ע (ובתי הספר התיכוניים האחרים) גויסו במלחמת העצמאות להגנת העיר התחתית של חיפה.