עתלית, שחרור המעפילים מ-

בראשית אוקטובר 1945 החליטו ההנהגה הציונית והפיקוד העליון של ההגנה על הקמת תנועת המרי העברי. מבצעה הראשון היה לשחרר את המעפילים שהיו כלואים באותה עת במחנה המעצר בעתלית, כיוון שהיה חשש שהבריטים יחזירום לארצותיהם. במחנה נמצאו יותר ממאתיים מעפילים, ביניהם כחמישים איש שהגיעו ברגל מסוריה. המשימה הוטלה על הגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקודו של נחום שריג.

ימים אחדים לפני הביצוע נערכו סיורים סביב המחנה והוחדרו מספר אנשי פלמ"ח לתוכו, כשהם מוסווים כמורים לעברית. הם הכינו את המעפילים לבריחה, שכנעו את השוטרים היהודים לשתף פעולה ובשעת המבצע עצמו - השתלטו מבפנים על השומרים הערבים.

בליל ה-10/9 באוקטובר 1945 בוצעה הפעולה על-ידי כמאה מלוחמי הגדוד שיצאו מבית אורן. כל הדרכים המובילות לעתלית נחסמו והכוח הפורץ חדר למחנה מבעד גדרות התיל. 208 מעפילים שוחררו והובלו לעבר בית אורן. חלק מהצועדים נתקל ברכב משטרה שהצליח לחדור מבעד לחסימות, שאחת מהן נסוגה בטרם מועד. כוח הליווי פתח באש ועצר את כוח המשטרה. מבית אורן הוסעו המעפילים במשאיות לעבר יישובי הסביבה אולם כוחות משטרה קרבו למשק באופן בלתי צפוי ולכן נאלצו המלווים לנקוט בפעולת הטעיה. המעפילים ירדו מהרכב באמצע הדרך והמשיכו רגלית, בעוד המכוניות הריקות ממשיכות לנוע באורות מלאים לעבר יערות הכרמל, כשהשוטרים, דולקים אחריהן. בשעות הבוקר המוקדמות הגיעו המעפילים ליגור, אך נתברר להם ולמלוויהם כי הבריטים ממתינים להם סביב הקיבוץ. הדבר עורר את מטכ"ל ההגנה ואת פיקוד ההגנה בחיפה להזעיק לעזרה את יהודי חיפה והסביבה. אלפים נענו לקריאה ונוכחותם המסיבית ליד בית-אורן ויגור וסביב הכוחות הבריטיים שצרו על הקיבוצים הניאה את הבריטים מלפרוץ בכוח ליישובים אלו.