חי"ש (חיל השדה)

חיל בהגנה שהוחל בהקמתו ב-1939, אחרי פירוק הפו"ש. עיקר תפקידו: "הגנה פעילה ותפקידים צבאיים" במרחב. סמוך להקמתו הסיק המטכ"ל מנסיון מאורעות 1936/39 שיש להפריד את בני 26- 18 מהבוגרים יותר, ולרכזם בחיל ארצי שאינו מרותק להגנת נקודות יישוב, והבנוי פלוגות וגדודים, במבנה צבאי תקני. לפי התוכניות נועדו לקום בתחילה 11 גדודים, 7 מהם בערים, שימנו בסך הכל כ- 7,800 איש.

בשנותיו הראשונות של החי"ש פעלו הן בירושלים והן בחיפה שתי מסגרות גדודיות. מפקדי החי"ש בירושלים היו שלמה שמיר ואמנון זעיר. המג"דים: עקיבא עצמון, אמנון זעיר, נחמיה ברוש, מאיר בץ ומאיר דוידזון. מפקדי הגדודים בחיפה היו משה צדוק, זלמן ישורון ומשה ריהן.

חיל השדה נועד למכלול תפקידים - פעולות לוחמה זעירה (סיורים, מארבים ופשיטות), אבטחת עובדים בהיקף נרחב (בדומה לאבטחת הגודרים בצפון ב-1938), אבטחת הדרכים וההתיישבות (כמו בעת עליית יישובים), אבטחת העלייה (כמו בהנחתת מעפילים), ותפיסת עמדות שולטות מחוץ ליישובים בתקופות חירום, עד להתגייסות מלאה. המגמה היתה להגיע לרמת אימון וכוננות גבוהים, להתגייסות ולהעברה מהירות של היחידות, על ציודן, למרחב פעולתן. יחידות החי"ש הוקמו ככוח מרחבי, תחת פיקוד הגלילות והנפות, ואוגדו בפלוגות (בערים - בגדודים).

גורמים מספר מנעו את הפיכת החי"ש לכוח ארצי, לפי כוונת המטכ"ל. בתחילת שנות ה-40 נקלע הפיקוד העליון של ההגנה למשבר, שנבע מהפולמוס על דרכי המרי נגד הספר הלבן; כשפרצה מלה"ע ה-2, משך הגיוס לצבא הבריטי רבים מהצעירים שבגיל החי"ש. ב-1941 הוגברה התנופה במ"א ובמטכ"ל, אולם עתה ניתנה קדימה לגיוס ל"פלוגות המחץ" (פלמ"ח), שהוקמו ככוח ארצי, ובינתיים הסתגלה המערכת לקיום יחידות החי"ש בדרג הגלילי-מחוזי. בגלילות ובמחוזות ניתנה עדיפות לאיוש היחידות הדרושות להגנה המקומית (ה חי"ם), והדבר ריתק אליהן גם כוח אדם צעיר מגיל 27 ומעלה, לתפקידי אבטחה נייחת. מפקדי אזורים, חבלים וגושים של החי"ם לא נפרדו ברצון ממיטב הצעירים שתחת פיקודם.

יחידות החי"ש שהוקמו בתנאים אלו, סבלו מדי פעם מנשירה של צעירים ופעילים, אשר התגייסו לצבא הבריטי או לפלמ"ח. בירושלים ובחיפה אורגנו פלוגות חי"ש מקרב הסטודנטים, באוניברסיטה ובטכניון, אך פלוגות אלו, שהיה בהן כוח אדם מעולה ומרוכז נתפזרו בתום הלימודים, ואף בחופשות הקיץ. לקראת סוף מלה"ע ה-2 מנה החי"ש רק כ-4,600 איש לרבות סגל הפיקוד, שבחלקו היה מאנשי מי"ע. במיוחד ניכרה חולשתו בערים. בירושלים, שבה הוקמו מ-1940 שני גדודים, נותרו אחרי הגיוסים לצבא ולפלמ"ח כ-300 איש. בתל-אביב הוקם גדוד של 600-500 איש, ובקיץ 1942 - "ימי אל- עלמיין" - גויסו ורוכזו רבים מהם בשלושה מחנות אימונים. כמו כן הוקם גרעין של "חי"ש מגוייס" שחנה במקוה-ישראל. בחיפה לא נותרו למעשה אנשי חי"ש ב-1943, ואחרי חידושו ב-1944 מנה החי"ש בעיר פחות מ-300 איש. במרחבים הכפריים הושתת החי"ש בעיקרו על אנשי מי"ע המגוייסים שמנו פחות מ-3,000 איש בשנות המלחמה. אליהם הצטרפו כל המאורגנים כנוטרים בשירות חלקי. החי"ש נבנה במידה רבה על האמצעים שניתנו לנוטרות, לרבות אימונים.

בשנות המאבק נגד הבריטים (1947-1945) התחזק החי"ש עקב המתח המדיני הגובר, וההתארגנות להתנגדות סבילה וללוחמה פעילה, שבה השתתפו לעתים יחידות חי"ש עם יחידות הפלמ"ח.

בירושלים נעשה מאמץ לגיוס בקרב הנוער העובד, החוגים הדתיים ובני העדות שלא הזדהו תמיד עם "היישוב המאורגן". בנובמבר 1947 מנה החי"ש בעיר וביישובי הסביבה פחות מ-1,100 איש. בפרוץ מלחמת העצמאות נזקקה לכן ירושלים לתגבורת כוח אדם שהופנתה לעיר על-ידי המטכ"ל.

תל-אביב הקדישה בשנות המאבק מאמצים לתגבור החי"ש. חיילים שהשתחררו מהצבא הבריטי אורגנו בפלוגות נחשונים, בפיקוד קצינים ומש"קים משלהם. כן הוקם "גדוד פרברים", בעזרת פעילי הנוער העובד והשכונות. אנשי חי"ש השתתפו בפשיטה על מחנה "המשטרה הניידת", F. M. P., בשרונה (הקריה - כיום) בליל 22/21 בינואר 1946, ושניים מהם נהרגו בפעולה. בחי"ש תל-אביב הוקמה באביב 1947"פלוגה מיוחדת" (פ"מ, שכונתה גם M. P.). "מחלקה מגוייסת" קבועה הורכבה מבין חבריה, כדי למנוע פעולות של פורשים נגד בנקים ומוסדות יהודים אחרים, ולסכל פיגועים הנוגדים את מדיניות הנהגת היישוב. בנובמבר 1947 הגיע מניין אנשי החי"ש בעיר לכ-1,200 איש, שאורגנו בשמונה פלוגות. מרביתם הועברו לחטיבת גבעתי המוקמת וחלקם למחוז ולחטיבת קרייתי שנבנתה תוך כדי ההתגייסות.

בחיפה הוחל בשיקום החי"ש ב-1944, וזה התבסס על פלוגת חיילים משוחררים, פלוגת תלמידי הטכניון ופלוגות מבוגרי הגדנ"ע. בנובמבר 1947 מנה החי"ש בעיר כ-800 איש שאורגנו בשני גדודים. כן נמנו עמו 500 איש ביישובי נפת הקריות. הדגש באימונים הושם על לחימה בשטח בנוי לקראת פעולה בעיר המעורבת. בראשית מלחמת העצמאות הוציאה חיפה גדוד לאצבע הגליל, לתגבור חטיבת גולני.

במרחבים הכפריים נשאר החי"ש מאורגן בפלוגות, שהושתתו בעיקר על כוח האדם והאמצעים של משטרת היישובים העבריים. לפי הוראה מ-1945 הועברו הפל"מים (הפטרולים הלוחמים) מהחי"ם לפלוגות החי"ש.

בקיץ 1947, כאשר החלה התארגנות ההגנה למלחמה צפויה לפי פקודת המבנה הארצי היו כוחות החי"ש הגרעין לבניית החטיבות המרחביות. מתחילת דצמבר 1947 הופעלו 15 גדודים (5 בצפון, 3 בתיכון, 5 בדרום, 2 בירושלים). מפברואר 1948 פעלו 22 גדודים שאוגדו ב-6 חטיבות חי"ש. כוחות אלה, יחד עם שלוש חטיבות הפלמ"ח, נשאו במשימות הלחימה במלחמת העצמאות והיוו את כוחות השדה המסתערים בעת הקמת צה"ל מתוך ההגנה.