חיל מדע (חמ"ד)

חיל שהוקם בהגנה ב-17.3.1948. התקיים בצה"ל עד 1952. תפקידיו מצויים היום בידי רפא"ל. עם הקמתו רוכזו בחמ"ד כל צוותי הפיתוח הביטחוני שפעלו למען ההגנה במוסדות שונים בארץ וגוייסו אליו מאות מדענים צעירים.

החמ"ד היה כפוף למחלקת המדע במטכ"ל ההגנה ושימש זרוע מבצעת שלה. שלמה גור מונה למפקדו וייבגני (ז'נקה) רטנר עסק בפיתוח הנשק.

תחילה התבסס החמ"ד על מכוני מחקר קיימים באוניברסיטה העברית, בטכניון ובמכון וייצמן. הוא הזרים למוסדות אלו כוח-אדם ותקציבים ובדיעבד תרם להתפתחותם המהירה לאחר מלחמת העצמאות.

במהלך המלחמה הוחלט על הקמת מכוני מחקר עצמאיים לחיל. במכונים אלו רוכזה גם עבודת הייצור שבעבר נעשתה באמצעות בתי-מלאכה ומפעלים פרטיים וציבוריים.

המכונים היו בגבעת רמב"ם, בגבול גבעתיים-תל-אביב (הגבעה); בירושלים - מכון 2; בכורדני (מפרץ חיפה) - מכון 3; במכון וייצמן - מכון 5. לכל בסיס היתה מידה גדולה של אוטונומיה והוא התרכז בתחום מחקר מיוחד לו.

פיתוחים בולטים של חמ"ד במלחמת העצמאות: פצצות לחיל-האוויר, מרגמות "6, מצררים, מרעומים שונים, חומרי נפץ והדף, משתיקי קול, מטען חלול, פיא"ט (נשק אנטי טנקי), תותח ללא-רתע, להביור, מוקשים שונים ועוד. מספר המשרתים בחיל המדע הגיע ל-800.