חוקת תרפ"ה

חוקת תרפ"ה היתה ניסיון מוקדם להגדיר את העיקרים (ה"אשיות"), שעליהם מושתת ארגון ההגנה. ב מועצת הערים השנייה, שהתכנסה בתשרי תרפ"ה (אוקטובר 1924), ושבה השתתפו אנשי מרכז ההגנה, באי-כוח הוועדים הציבוריים העירוניים ומפקדי הערים, הוצגה הצעת המרכז לחוקה, שבה הוגדרה ההגנה כהסתדרות צבאית חשאית, שמטרתה "הגנה על היישוב והתכוננות למיליציה עממית". הודגשה השאיפה לכלליות, בכך שההגנה תהיה פתוחה "לכל עברי ועבריה מבני שבע-עשרה ומעלה" ונקבע שלצורך הגנת הערים היא תוכל להסתייע גם באנשים שמחוץ לארגון. הוגדרו סדרי קבלת חברים, לרבות נוסח ההתחייבות, ותקופת "טירונות" - שבה אין לשתף את החבר החדש בפעולות, אלא "בשעת הכרח יוצא מהכלל".

בחוקה נכללו סעיפים ארגוניים בדבר הנהלת הסניפים, הוועדים הציבוריים שבראשותם, בחירת מפקד עיר וסגניו, וגופים עירוניים, ובהם "המועצה הטכנית", שבה משתתפים מפקד העיר, סגניו ו"מפקדי הפלוגות" (בפלוגה כ-70 חבר).

חשיבותה של החוקה - בהאחדת צביונם של הסניפים, לאור ההסכמה שהושגה ובוטאה בה.

היא היוותה תקדים לניסוח ה"אשיות" בשנות ה-30 ושוב בשנות ה-40.