גולומב, אליהו (1892-1945)

המפקד הבלתי מוכתר של ההגנה. יליד רוסיה. עלה לארץ בגיל 16. בוגר המחזור הראשון של גימנסיה הרצליה. ממארגני "הקבוצה המצומצמת" של בוגריה. יצא להכשרה בדגניה, שם החל בקשרים עם אנשי השומר. בפרוץ מלה"ע ה-1 החל לעסוק בפעילות רכש ממקורות הצבא התורכי. ממארגני ההתנדבות (ומתנדב בעצמו) לגדודים העבריים בהם ראה גרעין למיליציה יהודית להגנת היישוב. לאחר המלחמה היה חבר בועד המתחיל לארגון ההגנה. משנת 1921 היה חבר בוועד ההגנה של הסתדרות העובדים. ביולי 1922 נאסר בווינה על רכש נשק.

בשנים הבאות, עד פטירתו ב-1945, היה הסמכות הראשית בכל ענייני ההגנה והביטחון, גם כאשר לא נשא בתפקיד רשמי כלשהו.

גולומב ראה בהגנה את הכוח הצבאי של התנועה הציונית והדגיש כל העת את כפיפותו של הארגון למרות המוסדות הלאומיים, ולהם בלבד. כתוצאה מכך שלל פרישה והפרת מרות מכל סוג שהוא. בתקופת מאורעות 1936/39 היה מיוזמי היציאה מהגדר, ממקימי ה פו"ש ומאוחר יותר מיוזמי ה פלמ"ח. למרות תפיסתו ההגנתית-התקפית, תמך במדיניות ההבלגה, וצידד בשיתוף פעולה טקטי עם הכוחות הבריטים לשם שיפור רמת האימון, תוספת כוח ונשק להגנה. במלה"ע ה-2 חייב את הגיוס לצבא הבריטי והיה מיוזמי הצניחה לאירופה, כדי ליצור קשר עם יהדות אירופה הכבושה.

היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, מראשי מפא"י, חבר הוועד הלאומי וציר לקונגרסים ציוניים.