'דרך בורמה'

בין שני האזורים שבשליטת צה"ל הפרידה איפוא רצועה צרה שרוחבה 2-3 ק"מ בלבד, ללא כפרי אויב. כמעט לכל אורכה של הרצועה עברה דרך עפר, שחיברה את הדרך מבית מחסיר עם הכביש הראשי לירושלים, כ-4 ק"מ מערבית לשער הגיא. בדרך עפר זו השתמשו הערבים כל הזמן, בעוקפם את קטע הכביש הראשי שמוקש בידם. בין בית סוסין לבית דרך עפר זו חצץ פחות מקילומטר אחד ללא דרך. דרך העפר עברה בתוך ואדי אבו עבד, ורכס גבעות הפריד בינה לבין רכס לטרון שהיה בידי 'הלגיון'.

בכך נוצרה הזדמנות לפתוח דרך אחרת לירושלים. אכן, מערב ה-28 במאי, החלה מפקדת חטיבה 7 במאמץ לפרוץ דרך לתנועת שיירות בקטע שממזרח לבית סוסין. סיירים וכוחות חי"ר שונים עברו בדרך מספר פעמים בין 25 ל-29 במאי, אולם רק בליל 30/29 במאי הצליח לעבור בה ג'יפ בודד ובו חוליית סיירים. בעקבות הצלחתו עברו ג'יפים נוספים, אך התברר שיש להכשיר דרך מדרום לתוואי הג'יפים במדרון תלול וטרשי, בהפרש גבהים של 125 מ'. בראשונה הובל המטען היקר - נשק, תחמושת וקמח - במכוניות עד לבית סוסין, משם הועבר על גב סבלים או פרדות למכוניות שבאו מירושלים, עד למקום שמצפון לכביש הרטוב. בו בזמן הוחל בסלילה. דחפור ומאות פועלים מירושלים ומן השפלה עמלו על הכשרת הדרך. ב-5 ביוני הצליח רכב לרדת במורד התלול, וב-8 ביוני הוחל בחציבת המעקלים (סרפנטינות) בקטע הקשה.

במקביל נתפסו משלטים משני עברי הדרך החדשה כדי להגן על הדרך מפני כוחות 'הלגיון' אשר בלטרון ובדיר איוב, ומפני הכוחות המצריים הבלתי סדירים שבכפרים בסביבות הרטוב. שורת משלטים זו עברה כ'תפר' בין שני צבאות ערביים: בין הצבא המצרי, ששלוחותיו הגיעו עד תל צרעה, לבין הלגיון במתחם לטרון. הפגזות, מוקשים, סיורים אלימים ופשיטות על המשלטים לא הפסיקו את העבודה.

בו בזמן הוחל בהנחת צינור מים, במקביל ל'דרך בורמה', הוא 'קו השילוח', שנועד לספק מים לתושבי ירושלים.

ב-8 ביוני, כשהתברר כי 'דרך בורמה' עדיין אינה פותרת את בעיית הלוגיסטיקה של ירושלים, בעיקר בתחום אספקת המים, הוחלט לתקוף את לטרון בשלישית (מבצע 'יורם' ב-8.6.48, אשר נכשל גם כן).

בערב 10 ביוני הושלמה העבודה ב'דרך בורמה' היא נפתחה לתנועת רכב לאורכה. נפרץ המצור על ירושלים.

© כרטא