חולון (חוסמסה)

בסיס האימונים המרכזי של ה"הגנה" בגוש דן - היה בחולון. הבסיס החשאי התפרס סביב מגדל המים של חוסמסה - רחוב דוד אלעזר היום (איזור כיכר השבעה). אלפי חברי ה"הגנה" בכל הגוש עברו כאן, בחולות העמוקים והמבודדים, את שלבי ההיכרות הראשונים עם סוגי הנשק השונים שהיו אז ברשות הארגון.

איש איננו זוכר היום בוודאות מהיכן בא השם "חוסמסה". ככל הנראה, מקורו אצל הבדואים. הללו שכנו אז מחוץ ליפו, באיזור החולות הנודדים עליהם הוקמו השכונות הראשונות של חולון. יש האומרים כי "חוסמסה", באחת העגות בערבית, הוא שמה של תצורת הכורכר האופיינית לאיזור זה.

אם כך או כך, אדמות חוסמסה נקנו באמצע שנות ה-30 על-ידי חברת "אגרובנק" היהודית. מכיוון שהשטח נועד להקמת עיר גנים, התעורר צורך לאתר מיידית מקור מים מקומי. ואכן, באר קטנה, קיימת, הועמקה, ולשמחת בעלי הקרקעות נמצאו בה עוד מים רבים. באר זו היתה המקור להקמת העיר חולון והיא מספקת חלק גדול מצריכת העיר עד היום.

לאחר חפירת הבאר מצאו ראשי ה"הגנה" בגוש דן, כי המקום המבודד והמרוחק יחסית מכל מקום ישוב, מתאים לצרכי הארגון. כך הפך המקום, המוקף חולות מכל עבר, בסיס אימונים מרכזי של הגוש. סביב הבאר ומעליה נבנה בניין בן שלוש קומות בסגנון אירופאי. סביבו ניטע גם גן ובו צמחים מיוחדים.

על הבניין נבנה מגדל תצפית. כמו כן הוכנו בו מסתורים לנשק (סליקים). חלקם אף נחפרו מתחת לאדמה. לצורך שמירת המקום, שכרה חברת "אגרובנק" את שירותיו של יגאל השומר המפורסם, איש ארגון "השומר", שכבר אז הפך לאגדה. יגאל התגורר במקום עם בני ביתו וסייע ל"הגנה" באימוניה באזור הבית. בבניין הגדול התגוררו גם כמה מעובדי חברת המים, שדאגו לתפעול שוטף של הבאר.

כדי למנוע את חשיפת יעדו האמיתי של המבנה על-ידי הבריטים, פותחה בחוסמסה שיטה מקורית לגילוי אורחים בלתי רצויים, מבעוד מועד. הסיפור הרווח בין ותיקי ה"הגנה" בחולון הוא סיפור "הסדין המאותת". אשתו של השומר יגאל ניצלה את העובדה כי בבית התנהלו חיים שגרתיים של משפחה, ונהגה לאותת לחברי ה"הגנה" באמצעות חבל הכביסה על התקרבות אורחים לא רצויים. האיתות התנהל באופן הבא: כל אימת שמגדל התצפית היה מבחין בתנועת זרים אל תוך האיזור, הוא היה מזעיק את אשת יגאל וזו היתה ממהרת לתלות על חבל הכביסה סדין בצבע מוסכם. מייד היו החוליות המתאמנות בשטח הופכות ל"קבוצות של חובבי טבע המטיילות בחולות".

בחוסמסה הוסתרו, כאמור, כלי נשק רבים ששימשו לאימונים ומאוחר יותר גם למבצעים בכפרים הערביים הסמוכים. כמו כן שימשה חוסמסה כמקום להעברת ידיעות מרחביות של ה"הגנה", בדגלים, בהליוגרף ובמורס.

סמוך לבניין עברה גם "דרך הביטחון", שקישרה בין תל-אביב לירושלים, בתחילת מלחמת העצמאות, כשהכפרים הערביים מזרחית ליפו החלו לירות על התחבורה היהודית שנעה בכביש לירושלים. הדרך החדשה קישרה, למעשה, בין שכונת התקווה, בדרום-מזרח ת"א לבין חולון. שיירות לירושלים ולדרום הארץ היו עוצרות בחוסמסה למנוחה ולהחלפת נשק ומלווים. במקום ניתנו גם הוראות אחרונות לפני היציאה לדרך, על-פי דיווחי המודיעין העדכניים. "דרך הביטחון", יש להזכיר כאן, הוליכה את השיירות דרך שכונות יהודיות נוספות: שכונת עזרא, מקווה-ישראל, חולון, חוסמסה ומשם דרך פרדסי נחלת יהודה - לדרום, לנגב ולירושלים.

יש לציין כי בחוסמסה נוסתה לראשונה מרגמת ה"דווידקה" המפורסמת שפותחה על-ידי דוד ליבוביץ' המורה המוכשר ממקווה ישראל.