הרטוב

הרטוב היה אחד היישובים המרכזיים בדרך מהשפלה לירושלים בתקופת מלחמת העצמאות. כבר מתחילת המלחמה היה נתון במצור, ושיירות שיצאו אליו היוו יעד להתקפות הערבים.

מהרטוב יצאו ל"ה לוחמי ה"הגנה" להביא אספקה לגוש עציון הסמוך, אולם הם הותקפו בדרך ונספו כולם.

המושבה הרטוב נוסדה ב-1895 על-ידי עולים מבולגריה, על הדרך בין שער הגיא לבית גוברין. היא נקראה על שם הכפר הערבי הסמוך, ערתוף. במאורעות 1929 ננטשה ונהרסה. ב-1947 עלו על הקרקע 100 איש, וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת העצמאות הוחל במקום בהקמת בית-חרושת גדול למלט בשם "שמשון". עבודות הבנייה נפסקו עם פרוץ הקרבות.

בתקופת מלחמת העצמאות היתה הרטוב נצורה, מבודדת ומוקפת ישובים ערביים. האספקה למקום הגיעה בשיירות מירושלים, אחת לשלושה שבועות. את השיירות ליווה משמר כבד של נוטרים ולוחמים. השיירות היו נתונות להתקפות חוזרות ונשנות של ערבים מבית-מחסיר ומאשוע (אשתאול). לא היתה שיירה שלא סבלה פגיעות בנפש או ברכוש.

ב-26 בדצמבר 1947 נהרגו שלושה נוטרים ממלווי שיירת הרטוב. כוח צבא בריטי, שהגיע למקום מלטרון, הדף את המתקיפים ביריות.

ב-15 בינואר הגיעו להרטוב 38 לוחמי "מחלקת ההר", שנשלחו מירושלים להעביר אספקה ותחמושת לגוש עציון הנצור. המחלקה כללה שתי כיתות פלמ"ח ושתי כיתות חי"ש, ובראשה - איש הפלמ"ח ומפקדו הראשון של גוש עציון, דני מס. המסע היה אמור להתנהל בדרכי הרים קשות ומפותלות - מהרטוב, דרך עמק האלה, למשואות יצחק שבגוש עציון. הציר היה מוכר לפלמ"ח ושימש אותו בקביעות. זמן ההליכה המשוער היה 7-6 שעות. הלוחמים ידעו, שאם ייתקלו בערבים ייאלצו ללחום לבדם, מאחר ולא היה שום סיכוי לחילוץ או לעזרה מבחוץ.

לאחר שהגיעו הלוחמים להרטוב התברר, כי למחלקה אין מכשיר קשר אלחוטי. מפקד הרטוב, רפאל בן-ארויו, וכמה ממגיני המקום יעצו למחלקה לדחות את המבצע ללילה הבא, אולם מס עמד על דעתו, כי יש להגיע לגוש עציון באותו לילה.

38 הלוחמים יצאו לדרך ב-11 בלילה. הם עקפו את בניין המשטרה הבריטית וחצו את נחל שורק. בעיקול החד של הכביש לכיוון בית גוברין המשיכו מזרחה. בשעה 2 אחר חצות נקע אחד הלוחמים את רגלו, ומשהתברר כי לא יוכל להמשיך, קבע דני מס שיוחזר להרטוב עם שני מלווים. המחלקה היתה עדיין מרוחקת כ-20 ק"מ מהיעד.

מה שהתרחש בהמשך אינו ידוע בוודאות. על-פי אחת הגירסאות, בין 4 ל-5 בבוקר, כשהיו קילומטרים ספורים לפני גוש עציון, נתקלו הלוחמים ברועה מהכפר צוריף. הרועה נמלט לכפרו וסיפר שפגש יהודים. מאות ערבים יצאו במצוד אחר הלוחמים וגילו אותם ב-7 בבוקר, לכודים בין הכפרים צוריף וג'בע.

הערבים כיתרו את המחלקה ופתחו באש תופת מכל הכיוונים. 35 הלוחמים היו מצוידים היטב. ברשותם היו 4 מקלעים, 15 תת-מקלעים, 16 רובים, 70 רימוני יד ותחמושת. תוך כדי חילופי אש הם הצליחו להתקדם ולתפוס עמדות על גבעה 573 (המכונה כיום "גבעת הקרב") משם ניהלו קרב נואש במשך 9 שעות, בניסיון להביא לאבידות רבות ככל האפשר בקרב האויב.

ב-4 אחר-הצהריים הוכרעו כל הל"ה. האחרון שבהם השליך רימון ואחר כך אחז באבן, לאחר שכל תחמושתו אזלה. כעבור זמן קצר נפגע גם הוא ונהרג. לערבים היו 17 הרוגים ו-40 פצועים.

35 גופות החיילים הובאו על-ידי הבריטים לכפר עציון, שם נקברו בקבר אחים. ערבים שלחמו בקרב העידו אחר-כך, שהל"ה לחמו בגבורה שלא ראו כמותה.

ב-18 במארס 1948 שלחה חטיבת גבעתי שיירת תגבורת להרטוב, ובה 4 משוריינים ו-4 מכוניות רגילות, בפיקודו של המ"מ מתי פלד. השיירה הגיעה בשלום, אולם בדרכה חזרה לירושלים נתקלה בשורת מחסומים ובאש שניתכה עליה מן ההרים הסמוכים. רוב כלי הרכב הצליחו לעבור את המחסומים, אולם משוריין אחד נתקע בבוץ. החל קרב קשה, ולמקום הגיעה גם יחידת פלמ"ח. בחילופי האש, שארכו שלוש שעות, נהרגו 11 לוחמים.

בעקבות המקרה הזה הופסקו השיירות להרטוב, וההגנה על המקום הוטלה על 100 התושבים - מהם 60 כשירים להילחם. הנשק היה דל ומועט, והתחמושת הספיקה ללחימה של יום אחד בלבד.

ב-22 במארס תקפו כנופיות ערביות את הרטוב. אחד הערבים נשא בתרמילו חומר נפץ, שפיצוצו היה אמור לתת את האות להסתערות על היישוב. הערבי נהרג מירי המגינים, והדבר גרם לבלבול בקרב הכנופיות. הערבים ניסו להסתער על הרטוב שלוש פעמים, ובכל פעם נהדפו על-ידי קומץ המגינים. ליהודים לא היו אבידות. לערבים היו 20 הרוגים ועשרות פצועים.

למרות שההתקפות נהדפו, היה ברור שהרטוב לא תחזיק מעמד, וב-19 במאי הוחלט לפנות את היישוב. ב-8 בערב החלה עזיבה חשאית לכיוון כפר אוריה, היישוב העברי הסמוך. בשיירת המפונים היו זקנים, נשים ותינוקות, ורוב הגברים. במקום נותרה יחידה קטנה, כדי שהנטישה לא תורגש, וגם מחשש שהאנשים יצטרכו לשוב על עקבותיהם, אם הפינוי יתגלה. הגברים הנותרים הפעילו את הזרקורים ביישוב ואת מנועי המים והדיזל, כמדי לילה, לשם הטעיה. בבוקר הגיע מסע הפינוי, בשלום, לכפר אוריה.