הר הצופים
הר הצופים המשקיף על ירושלים ממזרח, משתלב בתולדות ה"הגנה" בזכות האוניברסיטה העברית שהוקמה בפסגתו באפריל 1925, המוסד, לא עודד את הסטודנטים והמרצים לפעילות שמעבר לעיסוקם האקדמי. אף על פי כן, סטודנטים ואנשי הסגל הצטרפו ל"הגנה" על בסיס אישי. לא מעטים מהם נפלו במלחמת העצמאות ובתקריות שהיו קשורות בהר, לפני המלחמה ואחריה.
שלושה קשרים עיקריים התקיימו בין ה"הגנה" לאוניברסיטה, חלקם בידיעתה וחלקם שלא בידיעתה. באחד מן המבנים של האוניברסיטה הותקן בחשאי הארכיון המרכזי של ה"הגנה" בירושלים. הנהלת האוניברסיטה לא ידעה על כך. על הר הצופים פעלה גם קבוצת המדע הירושלמית של ה"הגנה". בשורותיה נמנו מספר מרצים חשובים וסטודנטים מצטיינים - אך הנהלת האוניברסיטה לא ידעה, או לא רצתה לדעת, על קיומה. גם לאחר שפרצה מלחמת העצמאות, העדיפו באוניברסיטה שהסטודנטים ימשיכו בלימודיהם.
ישראל עמיר, מפקד ה"הגנה" בירושלים בראשית מלחמת העצמאות, העיד כי דרישת ה"הגנה" לגיוס מלא של הצעירים נתקלה בקשיים. מוסדות האוניברסיטה עמדו על כך שהלימודים לא יושבתו. בשל דרישה זו, ובשל החשש של ה"הגנה" שעם הפסקתם המוחלטת של הלימודים יעזוב חלק מן הסטודנטים את ירושלים וישוב לביתו בשפלה - נאלצה מיפקדת העיר להסכים להצעת פשרה: הסטודנטים יאורגנו ביחידות חי"ש לפי הפקולטות השונות. כל פקולטה תהיה מגויסת שבועיים שלושה, ושבועיים שלושה תהיה פנויה ללימודים. אף על פי כן, חלק גדול מבין הסטודנטים עזב מיד את הלימודים והתמסר כולו לתפקידים שונים ב"הגנה". מחלקת הל"ה, שכל לוחמיה נפלו בדרך לגוש עציון הנצור - כללה סטודנטים רבים.
ההסדר הרופף עם האוניברסיטה קרס לאחר החמרת מצב המלחמה. חברי החי"ש, שבין הסטודנטים, נאלצו לזנוח לגמרי את לימודיהם ולהתמסר ללחימה.
יש לזכור כי האוניברסיטה העברית, שאבן הפינה שלה הונחה ע"י חיים וייצמן עוד ב-1918, היתה אחד המוסדות המפוארים והמכובדים של המפעל הציוני. לימדו בה פרופסורים ידועי שם, שרכשו את השכלתם במוסדות האקדמיים הולטים באותה תקופה במרכז אירופה ובמערבה. לעומתם היו אנשי ה"הגנה" וראשיה - בני עליה שניה ושלישית - אנשי עמל שבאו מעיירות יהודיות בפולין וברוסיה. הם דבקו בערכים של מהפכנות סוציאליסטית והעדיפו את חיי העמל, כערך, על פני ההשכלה האקדמית הפורמלית, בעלת היסודות הבורגניים משהו.
למרות כל האמור לעיל, פרופסורים וסטודנטים לא מעטים תרמו, כפרטים, תרומה חשובה ביותר ללחימה. קבוצת המדע הירושלמית בראשות האחים ד"ר אהרון וד"ר אפרים קציר-קצ'לסקי, עסקה בשנות ה-40 במחתרת, בפיתוח אמצעי לחימה למען ה"הגנה" בירושלים. הפעילות התרכזה במעבדות האוניברסיטה על הר הצופים ובמרכזה עמד אליהו (אליק) סוחצ'בר, מנהל בתי המלאכה של האוניברסיטה (אביו של עמוס חורב, ממפקדי הפלמ"ח בירושלים ולימים אלוף בצה"ל).
לקראת מלחמת העצמאות התגבשו בחבורה זו שתי קבוצות: קבוצת הפיזיקאים וקבוצת הכימאים. הכימאים פעלו בעיקר בפיתוח חומרי נפץ, תחליף לט.נ.ט. שקשה היה להביאו מחו"ל. הם התבססו על חומרים מקומיים, בעיקר כאלה שאפשר היה להביא מים המלח. כן פיתחה הקבוצה חומרי חבלה ועפרונות השהייה כימיים.
הפיזיקאים עסקו בנושאי אלקטרוניקה (קבוצת ד"ר פריי) ובמכניקה (קבוצת ד"ר מייבלום). אנשי קבוצת האלקטרוניקה פיתחו אמצעים לראיית לילה וכן מכשירי מגסול ששימשו לגילוי כיווני ירי אויב. קבוצת המכניקה עסקה בבליסטיקה ובפיתוח מטען חלול, חודר שריון. כן פעלה קבוצה שכינויה היה "היחידה למבצעים מיוחדים". בראשה עמדו האחים קצ'לסקי ואלכס קינן. לאחר ניתוק הדרך להר הצופים על-ידי הלגיון הירדני, עברה הקבוצה למחנה שנלר בירושלים.
פעילות מחתרתית בדרגת חשאיות עליונה התנהלה באוניברסיטה, בבניין המרכזי, בניין רוזנבלום, כאמור בלא ידיעת ההנהלה. מדובר בפעילות סביב הארכיון המרכזי של ה"הגנה" בירושלים. הארכיון הוטמן בהר בשנת 1946, כאשר הבריטים הגבירו את החיפושים אחר נשק ומסמכים של המחתרות. על אנשים, שבביתם אותרו סליקים, הוטלו עונשים חמורים. גם אמצעי הגילוי של הבולשת והצבא הבריטי השתכללו מאוד כתוצאה מטכנולוגיות חדשות שפותחו במלחמת העולם השניה.
בארכיון ה"הגנה" היו שמות וכתובות של חברים, מפקדים ומתנדבים לפעולות מיוחדות. כן היה בו פירוט היחידות במרחב ורישום תוכניות המגננה וההדרכה. למפקד ה"הגנה" היה ברור, כי אם יתגלה הארכיון יפגע הדבר קשה באירגון. לכן הוחלט לבנות מחבוא מיוחד בבניין רוזנבלום, "מתחת לאף" של הסטודנטים וההנהלה. המחבוא היה כל-כך מתוחכם, שלא התגלה במשך 19 שנים, למרות שמאות אנשים הסתובבו סביבו. רק אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר צה"ל כבש את כל הרכס המזרחי של ירושלים, נחשף החדר המוסווה על ידי אחד מאנשי ה"הגנה" הוותיקים בעיר.
הר הצופים, לא נכבש על ידי הלגיון. עובדי האוניברסיטה והסטודנטים בתגבורת של יחידת ה"הגנה" וצה"ל המשיכו להחזיק בו במהלך מלחמת העצמאות, למרות המצור, ולמרות ההתקפות הקשות עליו במהלך הקרבות בעיר. למרות ש-78 עובדים ומגינים נספו בהתקפה על שיירה להר, הר הצופים נשאר בידי ישראל במשך 19 שנה והיה מובלעת מוקפת שטח ירדני. סביב ההר התרחשו תקריות רבות. הוא חובר למדינה שוב רק במלחמת ששת הימים.
כיום שוב פועלת בו האוניברסיטה העברית, מתוך קמפוס חדיש ומודרני, המשקיף מפסגת ההר אל מדבר יהודה וים המלח. לתקופת ה"הגנה" בהר אין כיום הנצחה.
