חברת החשמל וההגנה

חברת החשמל לארץ-ישראל נוסדה ב-1923 על-ידי פנחס רוטנברג. משנותיה הראשונות היה לה קשר הדוק עם ההגנה.

ממאורעות 1936/39 ואילך ניסו הערבים לפגוע בערים ובישובים יהודיים גם על-ידי הצתה או השחתה של עמודי חשמל ופגיעה בקווי מתח ובמתקנים. בימי המאורעות יצאו פועלי החברה יום יום לתקן את הנזקים גם באזורים העוינים והמסוכנים ביותר.

החברה המשיכה לספק חשמל לכל דורש - אף לשכונות הערביות. על מנת למנוע פגיעה בעובדים הם אובטחו על-ידי נוטרים. חרף זאת מספר פעמים השיגו כדורי המרצחים את העובדים. בסתיו 1938 יצאו 12 פועלי החברה, בליווי 11 נוטרים לתקן חבלה בקו החשמל בין גדרה לבאר-טוביה. הם הותקפו על-ידי מארב ערבי ליד הכפר מסמיה ובמהלך התקרית נהרגו שמונה מהפועלים והנוטרים. בעקבות כך החליט ארגון ההגנה, בעידודו של רוטנברג, להטיל את השמירה על קווי החשמל בדרום על יחידות פו"ש והוקמו יחידות נוטרים מיוחדות של "נוטרי חברת החשמל", או "מבטיחי הקו של חברת החשמל". נוטרים אלה טיפלו במכלול הבעיות הביטחוניות של הדרום, במסווה של פועלי החברה. הם פיטרלו לאורך קווי המתח הגבוה והניחו מארבים למתנכלים. החברה מימנה חלק מהוצאות הנוטרים ואיפשרה להם להשתמש בכלי-רכבה. פעילות זו הוכיחה את עצמה ומספר הפגיעות הצטמצם, עד שחדלו לחלוטין.

בתקופת המאבק נגד שלטון המנדאט פעלה החברה בקשר הדוק עם ההגנה, למרות שפורמלית היתה חברה בריטית. היא היוותה גוף חיוני ראשון במעלה ביישוב ואסור היה לסכנה. המקשר בינה וההגנה היה כתריאל סולומון, מעובדי החברה וכן חי יששכרוב, שהיה עוזרו ויד ימינו של מנהל החברה, א. רוטנברג. ב-1947 נכנס לעבוד בחברה, כקצין ביטחון, חיים לסקוב, שהיה למעשה נציג נוסף של ההגנה בה.

בבניין תחנת הכוח רדינג בתל-אביב, שנשמר על-ידי חיילים בריטים, הותקנו סליקים של ההגנה. שם אף פעלה בזמן עוצר מפקדת ההגנה בעיר, ששיגרה וקיבלה הודעות באמצעות משמרות הפועלים המתחלפות או בעזרת האחראי על הביטחון בתחנת הכוח.

החברה תרמה מכישורי אנשיה וממגוון משאביה גם לתעש. המקשר היה חיים סלבין, מהנדס בחברה ומראשי בוניה, אשר היה גם מראשוני התעש ולימים מנהלו. כבר במאורעות תרפ"ט יצר סלבין, אז מהנדס בנהריים, פצצות להגנה על האיזור. ב-1938 הוא היה אחראי לתחנת רדינג, שבה ביצעו העובדים את מה שכונה "קודש" - ריתוך, חרטות וייצור כלי נשק וחלקי-חילוף בשביל ההגנה. בסדנאות התחנה הוצבו מכונות שהשימוש בהן היה לצרכי תעש בלבד. במשרדי החברה הוקצו "משרדים טכניים" שם פיתחו מהנדסים תוכניות לתעש. בנוסף לכך, פעל במגרשי התערוכה הסמוכים לתחנת הכוח מפעל של תעש, שעבד כביכול לצרכיה, ומשום כך כונה הסניף.

חברת החשמל היתה חלוצה אף בתחום האווירי. עוד בימי בניית תחנת הכוח בנהריים הכשירו אחדים מעובדי המפעל וצעירים מקיבוצי האיזור שדה תעופה קטן ליד קיבוץ אשדות-יעקב. במקום זה נערכו מאוחר יותר אימוני טיס של חברי הגנה.

במלחמת העצמאות הפעילו עובדי החברה את תחנות הכוח והבטיחו את תקינות קווי החשמל ואספקתו בכל אזורי הארץ, לרבות בשטחי הקרבות. שישה מהם נפלו בעת ביצוע העבודות. ב-14.5. 1948, יום קום המדינה, נפלה תחנת נהריים, הירדנים הרסוה ועובדיה נלקחו בשבי.