אימונים
האימונים בהגנה הותאמו למשימות המשתנות, ליכולת לרכז מדריכים ונשק ולאפשרות לבצעם בתנאי מחתרת, שהיו משתנים מפעם לפעם וממקום למקום. גורמים אלה הביאו לכך, שהאימונים היו נבדלים במקומות השונים.
בשנות ה-20 היה ליד המפקד הראשי, יוסף הכט, מדריך ארצי, דוד יפה, שהשתתף בדיוני מפקדות הערים. מחסור במדריכים היווה מגבלה עיקרית בהרחבת האימון.
היישובים הקטנים דרשו מהמרכז מדריכים ונשק לביצוע האימונים. המדריכים המצויים היו יוצאי צבאות שונים שהדריכו כל אחד בהתאם לניסיונו ותפיסתו. דבר זה המריץ את פיקוד ההגנה לקבוע שיטת אימון אחידה ולערוך קורסי מדריכים ארציים ראשונים.
ב מאורעות תרפ"ט (1929) הוברר, שרבים מאנשי ההגנה אינם מאומנים כהלכה. בשנים הבאות הורחבו הקורסים להכשרת מפקדים והורחב האימון בטקטיקה, תנועה והתבצרות, תוך הסתגלות לשינויים במבנה הארגוני והטריטוריאלי של ההגנה.
מאורעות 1936/39 הביאו לדחיפה והרחבה ניכרת של האימונים. הוגברו אימוני הלילה;שיתוף הפעולה עם הבריטים גרם לעליית הרמה המקצועית ולהרחבה ניכרת של האימונים עקב ליגאליזציה חלקית שניתנה לאימונים בנוטרות. בקורסים של ההגנה נערכו תרגילי מלחמה תוך ביומי אויב ובתרגילים דו- צדדיים;האימונים בקורסים שולבו בפעילות יחידות ההגנה בשטח;נושאי האימון היו: אימון הלוחם - מהפרט עד הפלוגה, הגנת היישוב, אימוני נשק וקליעה, נשק כבד, חבלה, אימוני שדה ביום ובלילה, שימוש בכלבים, אימוני יחידות רכובות על סוסים, פטרולים ממונעים וטנדרים, סיור, טופוגרפיה, עזרה ראשונה, כיבוי שריפות בשדות, איתות וקשר.
בתחילת 1939 החלה לפעול לשכת הדרכה (לה"ד) שמעתה ואילך היתה אחראית לקורסים, הרחבת ההדרכה, אחידותה ופיקוח עליה, אספקת כלים ועזרים והכנת ספרות הדרכה.
במשך השנים נקבעו משכי אימון מחייבים לחבר ההגנה. בחוקת החברו (1941) נקבע שכל יחיד המצטרף להגנה מתוך התנדבות והכרה חופשית, חייב במשמעת צבאית מוחלטת ועליו להשתתף באימונים. בשלוש השנים הראשונות לחברותו בארגון הוא חייב ב"שירות פעילים" שמשמעותו בחי"ש היתה: שש שעות לשבוע אימון ביתי והשתתפות בשני מחנות מרוכזים לשנה במשך שבועיים;ב חי"ם - ארבע שעות בשבוע ומחנה מרוכז פעם בשנה. לאחר גמר "שירות הפעילים" היה החבר מועבר לשירות מילואים בו נדרש להקדיש שש שעות לחודש בחי"ש ושש שעות ברבע שנה בחי"ם. כן הוקדש זמן לפעולות ארגון ואימון-ריענון. הקושי להפעיל ולאמן עשרות אלפי אנשים בתנאי מחתרת הביא לחיפוש מסגרות ליגאליות שבחיפויין ניתן יהיה לבצע חלק גדול מאימוני החברים, נוסף למסגרות הנוטרות. כך סייעו ככיסוי אגודות הספורט "הפועל", "מכבי" ו"אליצור", מגן דוד אדום, מכבי אש, אגודות ציידים, ארגוני המשוטטים, אגודות להכרת הארץ, חובבי טבע וארגוני נוער.
בנוסף לאימונים הכלליים התקיימו קורסים מקצועיים בצלפות, סיירות, אלחוט, חבלה, קשר, טופוגרפיה וניווט, עזרה ראשונה, שירות רפואי ונשק כבד (מק"ב ומרגמה "3). כן התקיימו קורסים לקרב מגע וקורסים מיוחדים למפקדות, על מנת להכשיר גם אותן לפעולה ולהדרכה בכל התחומים שהוזכרו. חברות השתתפו גם בקורסי פיקוד של גדנ"ע, חי"ש ופלמ"ח. אימונים מיוחדים נערכו בגדודי הנוער (גדנ"ע), בהם הוכשרו הנערים והנערות לקראת הצטרפותם לחי"ש ולפלמ"ח. בתקופת מלה"ע ה-2 הורחבו מסגרות האימונים. סגלים מקצועיים הוכשרו אף במסגרות השונות של הצבא הבריטי.
אימון מוגבר ורחב במיוחד עברו חברי הפלמ"ח, הזרוע המגויסת של ההגנה: הם התאמנו כשבועיים בחודש, ויצאו לסדרות אימון ולמסעות. אחרי מלה"ע ה-2, בימי המאבק בבריטים והרדיפות נגד ההגנה, צומצמו שוב מסגרות האימונים והתמקדו בנושאים שנדרשו לצרכי המאבק, לרבות ימאות שהיתה קשורה בצרכי ההעפלה.
לקראת מלחמת העצמאות וגיוס המונים לפי צו הורחבו האימונים פי כמה. אורגנו חטיבות החי"ש, שהכשירו את אנשיהן תוך כדי לחימה. החטיבות הלוחמות של ההגנה הקימו בסיסי טירונים והכשירו את הפיקוד הזוטר שלהן. בה-בעת התפתח האימון המיוחד בחילות המקצועיים השונים. כן נערכו אימונים במחנות העצורים בקפרוסין ובמחנות פליטים באירופה.
