שחרור חיפה - 21-22/4/48

נמל חיפה היה חיוני ביותר לפינויו של הצבא הבריטי. לפיכך התערב הצבא, מיד עם פרוץ פעולות האיבה בעיר, והציב חיץ של עמדות בין שני המחנות היריבים. למרות התכנון של כוחות ה'הגנה' כיצד להשתלט על העיר עם צאת הצבא הבריטי, התקבלה במפתיע ההודעה על פינוי העמדות הבריטיות בבוקר ה-21 באפריל 1948.

מפקדת ה'הגנה' הפעילה מיד תכנית שנועדה לבתר את השטח הערבי בעיר לשלושה חלקים: ואדי נסנאס, ואדי צאליב - העיר העתיקה, וח'ליסה. בשלב זה החזיקו עדיין הבריטים בכרמל המזרחי ובשפלת הכרמל, וכמו כן כנו יחידות של 'הלגיון הערבי' (שהיה כפוף להלכה לצבא הבריטי) במחנות בת גלים, נשר וכרדאני. בפעולה נטלו חלק חמש פלוגות של חיל שדה (חי"ש) (בעיקר מגדוד 22 של חטיבת 'כרמלי') ופלוגת פלמ"ח (שנמצאה בעיר התחתית), וכן יחידות של חיל משמר (חי"ם), שנועדו להחזיק ביעדים שייכבשו.

הכוחות המסתערים הסתייעו במרגמות 3 אינטש ובמרגמות 'דוידקה' פרימיטיביות מתוצרת בית. ב-22 באפריל, לפני הצהריים, התברר כי מערך ההגנה הערבי מתמוטט, והתחילה מנוסת בהלה מן העיר דרך האיזור שהוחזק עדיין בידי הצבא הבריטי. נכבדי הערבים ביקשו את מפקד הצבא הבריטי בעיר, הגנרל יו סטוקול, כי יברר את תנאי ה'הגנה' לכניעה - והוא הגדירם כהוגנים ביותר; לאחר התייעצות ממושכת הודיעו נכבדי הערבים, כי אינם מוכנים לקבלם, וכי הערבים מבקשים לעזוב את העיר. לאחר מכן התברר, כי נטישת חיפה בידי ערבייה נעשתה לפי הוראותיו של הוועד הערבי העליון, שסבר כי ממילא בקרוב תיכבש הארץ כולה בידי צבאות ערב הסדירים. כך עבר השלטון בחיפה לידי מפקד ה'הגנה' במחוז. חיפה היתה העיר המעורבת השנייה ששוחררה בידי כוחות ה'הגנה' - קדמה לה טבריה.

© כרטא