המבנה הארגוני והכוחות
חי"ש - חיל שדה
חיל השדה הוקם עם פרוק פלוגות השדה, הפו"ש, ב-1939.
שירתו בו חברי "הגנה" בני 26-18. בערים היו מאורגנים בגדודים ובישובים הכפריים בפלוגות. לקראת מלחמת העצמאות פעל גם במסגרת חטיבות/מחוז מרחביות.
בשנים 1948-1947 היווה החי"ש בסיס לרוב גדודי ה"הגנה" וחטיבותיה. עם פרוץ המלחמה הופרדה החטיבה מהמחוז, שנשאר אחראי על המרחב.
מתוך יחידות החי"ש וגדודיו הוקמו רוב חטיבות ה"הגנה" וצה"ל במלחמת העצמאות.
בישובים ובערים פעלו וועדי הגנה - נציגים של המיגזרים האזרחיים השונים.
חי"ם - חיל משמר
חברי ה"הגנה" בני 50-27 ונשים עד גיל 35. מיועדים לשמירה והגנה בישובים ובעורף. עסקו בקשר ועזרה ראשונה ובשירותים אזרחיים. חלק קטן מהם שירת גם במשמרות הנעים ובמסגרת הפל"מים (פלוגות לוחמות). החי"ם הוקם במקביל לחי"ש אולם היה בעדיפות נמוכה לעומת החי"ש או הפלמ"ח.
נוטרות
הנוטרות הקיפה יחידות של ארץ-ישראלים (רובם יהודים ומיעוטם ערבים) שהתגייסו למשטרה הבריטית, כמשטרת עזר, החל משנת 1936.
בין יחידות הנוטרים ניתן למנות: חיל עזר למשטרה הבריטית; משטרת הישובים העבריים שכללה משמרות נעים - מ"נים; נוטרים בפלגות הלילה, נוטרים מסופחים לצבא הבריטי, נוטרי גדר הצפון, נוטרי הרכבת, נוטרי החוף, נוטרי מפעל המים, נוטרי מחנות המעצר, נוטרי שדות התעופה, נוטרים לתפקידים כלליים, נוטרים מיוחדים, נוטרי חברת החשמל, נוטרי חברת האשלג.
הנוטרים לא נחשבו לשוטרים רגילים ונקראו שוטרים מוספים. חלקם לא קיבל שכר אבל הורשה לשאת נשק, וחלק אחר נשא נשק רק במקרה הצורך. הנשק הוחזק במחסן נשק ליגאלי ביישוב, וניתן היה להשתמש בו רק באישור המפקד הבריטי. הנשק כלל ברובו רובים אנגליים.
חלק מהנוטרים צוידו ברובי ציד ואקדחי רקטות. המשמרות הנעים צויידו ברובים ובמקלעים.
את משכורות הנוטרים מימנו הישובים או המוסדות שהעסיקו אותם כגון חברת החשמל או חברת האשלג. חלק מהציוד של הנוטרים היה במימון הסוכנות היהודית כגון הטנדרים של המשמרות הנעים.
המסגרת הגדולה של הנוטרות היתה משטרת הישובים העבריים (מי"ע) שמנתה כ-1,300 מגויסים ו-13,000 בשירות חלקי ופעלה משנת 1939 ועד קום המדינה.
מי"ע איחדה במסגרות גדודיות מרחביות את כל הנוטרים שפעלו בישובים היהודים.
הקצינים היו בריטים ובעלי הדרגות האחרות ברובם יהודים. אנשי מי"ע היו רשאים לפעול בנשק גם במרחבים שבין הישובים והם פעלו בשיטות שפותחו בפו"ש ובפלגות הלילה, ערכו סיורים רגליים וממונעים ביום ובלילה ומארבים. חלק ממי"ע היו המשמרות הנעים, כיתה רכובה על גבי טנדר, שהתאפיינה ביכולת ניידות גבוהה. הגדודים, עם היותם בפיקוד בריטי, היו כפופים למפקדת ה"הגנה", שבמרחבה פעלו.
מספר הנוטרים נקבע על פי צורכי הבטחון כפי שקבעו הבריטים. בד"כ רצו הבריטים לקצץ במספרם בעוד הסוכנות רצתה להגדילם.
למעשה היתה הנוטרות זרוע ליגאלית של ה"הגנה".
נוטרים הוכשרו בקורסים של ה"הגנה" לרבות קורסי מ"מים ומא"זים והיו מהם שמילאו תפקידי פיקוד והדרכה בכירים.
בחסות הנוטרות ובנשקה אומנו אלפי חברי "הגנה", כמעט בגלוי, ובוצעו מבצעים שונים לרבות הובלת נשק והסתרתו.
גדנ"ע - גדודי נוער
המסגרת הארצית לפעילות נוער ב"הגנה". הוקמה ב-15.5.1941. במסגרתה אוגדו יחידות הנוער (קשר) שפעלו במרחבים.
תפקיד הגדנ"ע היה "להכשיר את הנוער העברי בארץ לתפקידי הגנה". בראשו עמד קצין נוער ארצי שהיה חבר המטה הכללי.
החברות בגדנ"ע היתה בהתנדבות. הורשו להתנדב נערים ונערות החל מגיל 15.
נער שרצה להתנדב לגדנ"ע צריך היה ללמוד, לפני השבעתו, את עיקרי ה"הגנה" ולעבור מבחני אומץ ואמינות. בישובים הכפריים ובבתי הספר החקלאיים היו רוב הצעירים חברים בגדנ"ע.
בגדנ"ע נלמדו המקצועות הבאים: ס"ש (ספורט שמושי), ספורט מגן - איגרוף, ג'יאו ג'יטסו, קפא"פ (קרב פנים אל פנים באמצעות מקלות), ת"ס (תרגילי סדר), א"ש (אימוני שדה), מחנאות, סיירות ומשחקי שדה, טופוגרפיה, איתות, עזרה ראשונה, מסעות וסיורים, אימוני אקדח רובה ורימון יד.
בנוסף לכל אלה קוימה גם פעילות רעיונית וחינוכית ענפה. מפקדי הגדנ"ע הוכשרו בקורסי מכי"ם וממי"ם של ה"הגנה".
האימונים נערכו עד פעמיים בשבוע בשעות הערב ועד שתי שבתות בחודש. קורסים ומסעות נערכו בחופשות מלימודים. נערים ונערות התאמנו ביחד.
הגדנ"עים שותפו בפעילות מבצעית שכללה הדבקת כרוזים, העברת קשרים, שמירה וסיור, הורדת מעפילים ועבודות ביצורים. הגדנ"עים גויסו להשתתף בהפגנות ועצרות מטעם המוסדות הלאומיים.
המתאימים בין חברי הגדנ"ע יצאו לקורסים נוספים: עזרה ראשונה, קשר ואיתות, סיירות ונשק.
במלחמת העצמאות גויסו הגדנ"עים מעל גיל 17 לכוחות הלוחמים. חיל הגדנ"ע מנה באותם ימים כ-18,000 נערים ונערות. תפקידיהם המרכזיים של בני הנוער במלחמה היו: העברת קשר ונשק, סיוע במילוי תחמושת, הקמת ביצורים וסיוע באיוש עמדות ומחסומים.
במספר מקומות הוטל על הגדנ"עים להלחם לצד הבוגרים: בירושלים היתה פלוגה מבצעית של גדנ"עים. בעמדות שמרו טוראים בני חמש עשרה לצד אנשי חיל המשמר.
הצעירים יותר, בני 14-12, סייעו בקשר, בביצורים ובבתי חולים. גדנ"עים לחמו גם בטבריה וצפת. בחיפה שותפו הגדנ"עים בהגנת העיר התחתית ובישובים הכפריים היה הנוער שותף מלא ללחימה. גבול לבנון היה באחריות הגדנ"ע במשך מספר ימים כשחטיבת הפלמ"ח יפתח הועברה דרומה.
בין חללי המלחמה היו גם נערי הגדנ"ע.
חג"ם - חינוך גופני מורחב
מקצוע בתוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים ביישוב היהודי החל מ-1939.
יוזם הרעיון היה ד"ר ארתור בירם מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, שהפעיל בבית ספרו את החג"ם כבר בעקבות מאורעות - 1936.
על החג"ם היה אחראי קצין חג"ם ארצי מטעם ה"הגנה". החג"ם נועד להכשיר את הנוער למילוי תפקידי התגוננות והיה פרוזדור לגדנ"ע. במסגרת החג"ם נערכו אמוני ת"ס, קפא"פ, שדאות וספורט שמושי ונערכו מסעות אימונים בהיקף של יום לימודים אחד מדי חודש.
כמו כן קוימו קורסי מ"כים-חג"ם בהם הוכשרו מדריכים ומפקדים מקרב התלמידים.
ש"י - שירות הידיעות (מודיעין)
מידע מוקדם הוא חלק מהצלחה של כל מבצע צבאי. תפקידו של המודיעין לספק מידע לצבא ולמפקדיו. הש"י, שירות הידיעות, הוקם בשנת 1940 ופעל במספר תחומים: מודיעין מדיני וצבאי על הבריטים, הערבים וכן מודיעין על הפורשים, קומוניסטים ועוד. הש"י הגיע להישגים מרשימים. איסוף מידע בעל ערך בטחוני היה חלק מפעילות ה"הגנה" עוד בשנות העשרים. ב-1933 הוחלט בסוכנות היהודית על הקמת מודיעין ארצי והוקם מדור ערבי בסוכנות שרוכז בידי אליהו ששון. בהגנה פעל במקביל הר"ן שעסק בריגול נגדי. על שני אלה התבסס הש"י. במתכונת שבה הוקם ופעל ב"הגנה", הפך הש"י למודיעין של צה"ל במלחמת העצמאות.
הש"י פעל בכמה תחומים:
תחום הממשל והמשטרה הבריטית
בתחום זה הצליחו אנשי הש"י בהאזנה ופיענוח התשדורות של המשטרה הבריטית, התחברו לקוי הטלפון של פקידי ממשלה בריטים עם הממונים עליהם באנגליה והאזינו לשיחותיהם עם מנהיגים ערבים בארץ. בין השאר האזינו ופיענחו את שיחותיו של הנציב העליון. לידי הש"י הגיע ספר הצופן הבריטי שאפשר את פיענוח המברקים בין לונדון לירושלים. בין משתפי הפעולה עם ה"הגנה" היו גם בריטים וביניהם קצין שדיווח מבעוד מועד על מבצע נרחב של מעצרים וחיפושים שנודע לאחר מכן בשם "השבת השחורה".
התחום הערבי
המידע נאסף בעזרת קציני ש"י בגלילים ובנפות. אחת המשימות שביצע הש"י הערבי ב-1945 היתה הכנת "תיקי כפרים". הפעילות נעשתה בעזרת סיירי הפלמ"ח שעדכנו את המפות וסימנו פרטים בעלי חשיבות צבאית ויעדים להתקפה וחבלה. הש"י תרם לתיק את המידע על האוכלוסיה, שמות מנהיגים, מסיתים וכדומה. במלחמת העצמאות עמד לרשות מפקדי הכוחות מידע על כל כפר או שכונה ערבית במרחב בו פעלו.
הש"י סיפק מידע שאפשר את הפעילות נגד השלטון הבריטי בזמן תנועת המרי העברי וסייע לפעולות הרכש של ה"הגנה" לרבות הוצאת נשק ממחנות צבא בריטים.
הש"י פעל בסיוע מודיעים מתנדבים שהיו קשורים בעבודתם לשלטון הבריטי במשטרה, בצבא ובמשרדי הממשלה.
בקרב הארגונים הפורשים אצ"ל ולח"י, הייתה פעילות קבועה של הש"י, וכן נגד חברי המפלגה הקומוניסטית - יהודים וערבים.
הישג חשוב של הש"י במלחמת העצמאות היה השגת תאריך הפינוי הבריטי מירושלים ומקומות אחרים. מידע זה איפשר השתלטות יהודית על האזורים והמתקנים שפונו.
פלמ"ח - פלוגות מחץ של ארגון ה"הגנה"
הפלמ"ח הוקם בשנת 1941 על-פי החלטת המפקדה הארצית נוכח סכנת פלישה של צבאות גרמניה ואיטליה ('הציר') לארץ ישראל במלחמת העולם השנייה. 'פקודת חרום מס' 2' המורה על הקמת כוח בן תשע פלוגות של מגויסים על בסיס התנדבות אישית, הוצאה ב-15.5.41 בחתימת ראש המפקדה הארצית.
בשנה הראשונה היוו שש הפלוגות הראשונות מסגרת בלבד, בה נפגשו המגויסים מדי פעם לאימונים. בחודשים מאי-יולי 1942 התאמנו חברי הפלמ"ח וגויסו לכוננות במסגרת השיתוף עם הבריטים נוכח התקרבות צבאות 'הציר' לארץ. ביוני 1941 שמשו ראשוני הפלמ"ח מורי דרך וסיירים לכוחות האוסטרליים, שפלשו ללבנון וסוריה שבשלטון וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים.
משחלפה סכנת הפלישה הגרמנית פסק השיתוף וחדל המימון הבריטי. כדי להמשיך ולקיים את המסגרת המגויסת של הפלמ"ח גובש הסכם "עבודה ואימונים" שעיקרו - מיקום בסיסי יחידות הפלמ"ח במשקי ההתיישבות העובדת (בעיקר בקיבוצים) וחלוקת זמנם של המגויסים בין עבודה לשם מימון אחזקתם, לבין אימונים ברמה של צבא סדיר.
שילוב זה של עבודה ואימונים בא לביטוי בסמל הפלמ"ח - שתי שיבולים וחרב.
על-פי 'הסכם ההכשרות' שגובש בין תנועות הנוער החלוציות לבין מטה הפלמ"ח ב-1944, גויסו בוגרי התנועות במסגרת ההכשרות המיועדות להתיישבות לשתי שנות שירות בפלמ"ח. בתום השירות הקימו חלקן נקודות ישוב חדשות. המשתחררים משירות פעיל בפלמ"ח נשארו במסגרתו - בגוף שנקרא "הרזרבה" (למעשה, מילואים).
בפלמ"ח הודגשו מספר תחומים: כושר גופני, אימון צבאי מלא של הפרט, בבחינת "כל מ"כ גנראל", אימון המסגרת המחלקתית והפלוגתית, סיורים בכל רחבי ארץ-ישראל, כולל באזורים אסורים לכניסה על ידי הבריטים.
מתום מלחמת העולם השנייה עד מלחמת העצמאות, נשא הפלמ"ח בעול הפעילות המבצעית של המאבק החמוש במדיניות ממשלת המנדט, ונטל חלק חשוב במאבק ההעפלה ובמאבק ההתיישבות. בשנים אלו גדל הפלמ"ח משש פלוגות לארבעה גדודים, ערב מלחמת העצמאות, ולשלוש חטיבות- יפתח, הראל ונגב - במהלך המלחמה.
בראשית מלחמת העצמאות היה הפלמ"ח הכוח הצבאי העיקרי של ה"הגנה" ולוחמיו נטלו חלק בעשרות מבצעים, בגזרות השונות של הלחימה כנגד ערביי ארץ ישראל וכוחות שנשלחו לעזרתם, במיוחד באבטחת התחבורה ובפעולות גמול. לאחר הכרזת העצמאות השתתפו חטיבות הפלמ"ח עם שאר החטיבות, במסגרת ה"הגנה" ואחר כך צה"ל, במבצעי הבלימה של הפלישה, מתקפות הנגד והכיבוש ובהחזקת השטחים שנכבשו.
בסתיו 1948 פורק מטה הפלמ"ח. עם שחרור החיילים בתום המלחמה ב-1949 פורקו גם חטיבותיו וחבריו שובצו בחטיבות צה"ל אחרות.
ההכשרות ששוחררו הקימו כ-40 יישובים חדשים והשלימו כ-20 יישובים ותיקים.
בשמונה שנותיו שרתו בשורות הפלמ"ח כ-7,000 לוחמות ולוחמים מהם נפלו 70 עד מלחמת העצמאות ו-1,134 במלחמה.
ה"הגנה" במספרים
חברי "הגנה" ערב מלחמת העצמאות - 46,000
מספר המגוייסים בחו"ל: גח"ל - 20,000-15,000
מגוייסי מח"ל - 5,000
מספר בוגרי קורס מפקדי מחלקות (שהיו למפקדי צה"ל) - 1,412
מספר היישובים שהוקמו על ידי ה"הגנה" בשיטת חומה ומגדל - 50
יישובים שהוקמו בזמן המאבק בבריטים - 49
האחזויות פלמ"ח - 9
ישובים שהוקמו במהלך מלחמת העצמאות (עד יולי 1949) - 89
סה"כ המעפילים שהועלו ארצה על ידי ה"הגנה" - 96,000
סה"כ המעפילים שהועלו ארצה על ידי התנועה הרביזיוניסטית - 15,000
סה"כ המעפילים שהועלו ארצה על ידי גורמים פרטיים ויחידים - 10,250
מספר הפלגות ספינות המעפילים בשנים 1948-1934 - 141
אוניות שאורגנו על ידי הרביזיוניסטים ובסיועם עד 1940 - 24; בשנת 1947 - 1.
אוניות שאורגנו על ידי ה"הגנה" בשנים 1948-1945 כשבהן 70,000 מעפילים - 64.
אסירי ה"הגנה" שנידונו ליותר משישה חודשי מאסר - כ-200.
