ה"הגנה" במלחמת העולם השנייה, 1939-1945
באושיות ה"הגנה" נקבע שהארגון "חופשי מחוקי שלטון בלתי יהודי. קיומו, החזקת נשקו ופעולותיו מותנים בחשאיות קפדנית. העובר על עיקר זה עלול להתחיב בנפשו".
למרות הצהרת עקרונות זו, הובילו התנאים שנוצרו במהלך מלחמת העולם השנייה לשיתוף פעולה עם השלטון הבריטי. הנהגת הישוב קראה להצטרף למלחמה בנאצים ולהוכיח את תרומת היישוב היהודי למאמץ בנות הברית.
רעיון זה קיבל ביטוי כאשר שלושים אלף יהודים ארץ ישראלים התנדבו והתגייסו לשורות הצבא הבריטי. את רוב המתנדבים גייסו הסוכנות היהודית וה"הגנה". הם הופנו ליחידות מסייעות כבודדים, או למסגרות פלוגתיות. האישור להקים יחידות יהודיות לוחמות ניתן רק בשנת 1943 וחטיבה יהודית לוחמת (חי"ל - המוכרת בשם 'הבריגדה') הוקמה רק לקראת סוף המלחמה.
שיתוף הפעולה התקיים גם בערוצים נוספים על פי הצרכים של הצבא הבריטי והיכולת של הישוב היהודי לענות על צרכים אלה. להלן מספר דוגמאות:
במאי 1941, יצא כח מטעם הבריטים לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי שבלבנון. בכח היו עשרים ושלושה בוגרי הקורסים הימיים הראשונים של ה"הגנה", אנשי פו"ש ופלמ"ח, וקצין בריטי. הכח, שנודע בשם "כ"ג יורדי הסירה", לא הגיע ליעדו וגורלו אינו ברור עד היום.
הפלמ"ח הוקם בעקבות החשש מפלישה גרמנית לארץ ישראל באביב 1941. הבריטים השתתפו בתחילה באימון הפלמ"ח ובמימונו, והוא נועד להיות כוח גרילה במקרה של פלישה גרמנית.
בנוסף הוכנו תוכניות לעמידה משותפת של הישוב היהודי בעזרה בריטית למקרה של כיבוש ארץ ישראל. על פי 'תוכנית הצפון', היה על כל הישוב היהודי להתרכז להגנה בהר כרמל.
מורי דרך משתי פלוגות הפלמ"ח הראשונות שותפו בפלישה של כוחות אוסטרלים לסוריה ולבנון, שהיו תחת שלטון וישי הצרפתי, הפרו נאצי.
בפלמ"ח פעלה גם 'מחלקה גרמנית', שנועדה לפעול מעבר לקווים הגרמנים, ו'מחלקה ערבית', ששגרה מסתערבים לצרכי מודיעין וחבלה בסוריה ולבנון. כל אלה פעלו בשיתוף פעולה עם מפקדת הצבא הבריטי במזרח התיכון.
הצנחנים נשלחו לאירופה במסגרת שיתוף פעולה עם המודיעין הצבאי הבריטי.
זרוע זו גייסה מתנדבים שנבחרו מקרב יוצאי מדינות שונות באירופה הכבושה, דיברו בשפות הנדרשות והיו בעלי מוטיבציה גבוהה. המטרה מבחינת ה"הגנה" היתה ליצור באמצעותם, קשר עם יהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
שיתוף הפעולה עם הבריטים נפסק בתחילת 1943 כשחלפה סכנת הפלישה הנאצית לארץ-ישראל. למרות ששיתוף הפעולה היה מוגבל, היתה תרומתם של המתגייסים הארץ ישראלים משמעותית: רבים מהמתנדבים פעלו לאחר המלחמה באירופה כשליחי ה"הגנה" בקרב שארית הפליטה. הם סייעו לארגון הבריחה וההעפלה ועסקו בהכשרתם הצבאית של העולים. הנסיון הצבאי והקרבי שצברו מתנדבי הישוב היהודי הועבר ל"הגנה" ותרם תרומה חשובה במלחמת העצמאות, ולהקמת צה"ל.
ההתנדבות לצבא הבריטי
שלושים אלף יהודים ויהודיות ארץ-ישראלים התנדבו לשרת בצבא הבריטי כדי להלחם בנאצים. רבים מבין המתנדבים היו חברי ה"הגנה" אשר קיבלו את רשות הארגון להתגייס לצבא הבריטי.
המתנדבים שרתו בחילות הים, היבשה והאויר, רובם במסגרות של פלוגות או יחידות ארץ-ישראליות, בפלוגות חי"ר, תובלה, חימוש, חפרים ועוד. קציני היחידות העבריות היו ברובם חברי ההגנה. המתנדבים לחמו בצרפת, יוון, המדבר המערבי, איטליה וביחידות קטנות או כבודדים במזרח התיכון והמזרח הרחוק.
בשלהי המלחמה הוקמה הבריגדה היהודית (The Jewish Brigade Group) או בשמה העברי: החטיבה היהודית הלוחמת (חי"ל). הבריגדה אוישה מתוך היחידות העבריות והיא לחמה באיטליה, בקרב על נהר הסניו - הקרב האחרון בו התמוטט המערך הצבאי הגרמני באיטליה. הבריגדה היתה העוצבה הצבאית היחידה בצבאות בנות-הברית, שלחמה כיחידה יהודית, עם הסמלים היהודיים ותחת הדגל הלאומי.
מפקד הבריגדה היה יהודי אנגלי - בריגדיר ארנסט בנימין - אולם היה בה גם מפקד מחתרתי מטעם ה"הגנה", שבעיקר הנחה את פעילות המתנדבים בקרב ניצולי השואה, ואת פעילות הרכש. נציגי הבריגדה, על דגלם הלאומי, צעדו במצעד הנצחון בלונדון לאחר המלחמה.
680 חיילים ארץ-ישראלים נפלו במהלך שרותם ובלחימה.
החיילים, אנשי החי"ל ואחרים, אשר שירתו באירופה, היו היהודים הארץ-ישראלים הראשונים אשר נפגשו עם שארית הפליטה, סייעו לניצולים, ארגנו אותם והסיעו אותם לנמלי היציאה לארץ-ישראל. כל הפעילות הענפה הזאת, הבלתי ליגאלית, שהקיפה יחידות וחיילים רבים, נוהלה בפקודת ה"הגנה" והקצינים והחיילים קיבלו כולם, לעניין זה, את מרות ה"הגנה".
הנסיון הצבאי, הקרבי והארגוני, שצברו המתנדבים במהלך המלחמה, ובעיקר הנסיון בפיקוד וניהול יחידות צבאיות גדולות, הועבר ל"הגנה" ותרם תרומה חשובה לארגון צה"ל וללחימתו.
